סגירת מועדון הבלוק מסמנת הרבה יותר מעוד מקום בילוי שנסגר - זו הוכחה שתל אביב השתנתה

מועדון "הבלוק" זכה למעמד אייקוני בסצינת המועדונים המקומית, ואף נחשב לאחד מהמועדונים הנחשבים באירופה. אך תל אביב, שנחשבה לבירת התרבות והבוהמה בישראל, עוברת שינויים מהותיים שלא משאירים מקום למוסדות כאלו להמשיך לחיות | דעה

מועדון הבלוק
מועדון הבלוק | צילום: מתוך האינסטגרם של מועדון הבלוק

ביום ראשון האחרון, הודיע מועדון הבלוק התל אביבי כי הוא סוגר את שעריו לאחר יותר מעשור של פעילות ועיצוב הסצינה האלקטרונית בתל אביב בפרט ובישראל בכלל. הסגירה, לפי בעלי המועדון, מגיעה לאחר שנים של התמודדות לא פשוטה עם השפעות משבר הקורונה והפסקת הפעילות. אך הסגירה של המועדון התל אביבי מסמנת הרבה יותר מעוד מקום בילוי שנסגר, היא תולדה של השינויים התרבותיים העמוקים שעוברים על תל אביב בשנים האחרונות.

אי שם בתחילת העשור הקודם, העתיק המועדון התל אביבי את פעילותו למתחם התחנה המרכזית בתל אביב, שם פעל יותר מעשור והפיח בתחנה האפורה רוח חיים במהלך סופי השבוע, כשמאות, ולפעמים אלפי בליינים היו פוקדים את הרחבות. התקליטנים המובילים בעולם היו מגיעים לנגן דוגמת מאנו לה טאף, בן קלוק, דיקסון, אמה והרשימה עוד ארוכה.

כתבות נוספות בתרבות ובידור

עם השנים זכה המועדון למעמד אייקוני בסצינת המועדונים המקומית ואף נחשב לתקופה קצרה לאחד מהמועדונים הנחשבים באירופה, רבות גם הודות למיקסר ולמערכת הסאונד המפלצתית שהותקנה במועדון. וככזה, מועדון הבלוק היה נחשב לאחד ממכתיבי הטון המוזיקלי והבילויי של העיר. הקסם הגדול של הבלוק בתחילתו היה בליברליות, באפשרות שלך להיכנס למועדון ולאבד את עצמך לכמה שעות טובות (או אפילו לימים במרתון "הבוילר רום"). התחושה במועדון הייתה מאוד משפחתית והרבה מהבליינים היו קהל קבוע שמגיע מידי שבוע, דבר שמאוד לא אופייני לסצינת המועדונים בישראל.

גם ברמה המוזיקלית, מועדון הבלוק הביא גוון מוזיקלי חדש ומרענן לאורך כל שנותיו, וכהוכחה מידי יום חמישי הגיעו למועדון התקליטנים והיוצרים המובילים בעולם, לצד גידול וטיפוח של תקליטנים מקומיים כמו יוגג, פרעה, טל כהן, אנה האלטה ועוד.

מועדון הבלוק
מועדון הבלוק | צילום: מתוך הפייסבוק של מועדון הבלוק

אך כמו בהרבה סיפורים, הברכה היא גם לרוב הקללה וכך גם בסיפורו של הבלוק. עם עליית הפופולאריות של המועדון, המסיבות התרחבו, מאות הבליינים הפכו לאלפים, מחירי הכרטיסים נסקו וחצו את 200 ש''ח לכרטיס, וחוקים שנויים במחלוקת התחילו להופיע (כמו למשל האיסור על אכילת מסטיק).

השינוי שעבר המועדון מהאנדרגאונד התל אביבי אל ליבת המיינסטרים כרסם אט אט בקהל הקבוע ובקסמו של המועדון. הכי פשוט היה להטיח במשבר הקורונה או בבעלי המועדון את כל האשמה על סגירתו, אבל בשנים האחרונות תל אביב חווה שינוי תרבותי ומבני שמשפיע על כלל תחומי החיים בעיר.

תל אביב שכר דירה
מבירת התרבות והבוהמה לעיר של בורגנים. תל אביב

מי שבעבר נחשבה לבירת התרבות והבוהמה בישראל, זו שרחובותיה היו מלאים באנשי תרבות, רוח ויצירה שישבו יחד בבתי קפה דוגמת כסית ודומיהם, הפכה בעקבות עליית מגזר ההייטק לעיר של בורגנים. את בתי הקפה הומי האדם החליפו תורי שליחים בעמדות משלוחים ואת המועדונים החליפו ישיבות בבתים ומשחקי קטאן, ואלו רק חלק מהשינויים.

ובכל זאת, אל לנו לשכוח שגם בעלי המועדון זנחו את הקהל בשנים האחרונות לטובת עשיית כסף (לא שיש בזה כל פסול) וניסו לשנות את התרכובת שהייתה אחראית להצלחת המועדון. וממש כמו הקלישאה השחוקה – אל תנסה לתקן את מה שלא מקולקל.