גיטרה אחת, ארבעה עשורים על הבמה: סלאש חוגג יום הולדת 60
הוא לא עמד בפרונט, אבל הצליל שלו הפך לאייקון. סלאש, מהגיטריסטים המזוהים של שנות ה־80 וה־90, חוגג יום הולדת 60 וממשיך להופיע ברחבי העולם – כולל כמה עצירות בלתי נשכחות בישראל. מהפריצה בלוס אנג’לס ועד האלבום שיצא אשתקד - סלאש שומר על עקביות וממשיך להיות רלוונטי
סול הדסון נולד בלונדון בשנת 1965, ועבר בילדותו ללוס אנג’לס. אימו עבדה כמעצבת תלבושות בתעשיית המוזיקה, ואביו כמעצב גרפי. בגיל ההתבגרות הוא גילה עניין בגיטרה, והחל להתמקד בלימוד עצמי אינטנסיבי. הוא עזב את בית הספר בגיל 17 והקדיש את רוב זמנו לנגינה.
בתחילת שנות ה־80 הוא ניסה את מזלו בכמה להקות מקומיות. אחרי ניסיון כושל להצטרף ל־Poison, הוא חבר לבסיסט דאף מק'אגן ולסולן אקסל רוז – וכך נולדה Guns N’ Roses. הלהקה התחילה להופיע במועדונים קטנים, וב-1987 שחררה את Appetite for Destruction - אלבום הבכורה שהפך לרב־מכר עצום. הריף שפותח את “Sweet Child o’ Mine”, שכתב סלאש כחימום באולפן, הפך לאחד המזוהים ביותר ברוק; גיטרת הלס פול, הצליל המלוכלך והמראה הקבוע – מגבעת, שיער ארוך, משקפי שמש – הפכו אותו לדמות בולטת בסצנת הרוק של התקופה.
האלבום הכפול שהגיע אחר כך, Use Your Illusion I & II, חיזק את ההצלחה - אבל גם סימן את תחילת הסוף; חילוקי דעות, מתחים וסגנונות חיים שונים הובילו לעזיבתו של סלאש את הלהקה באמצע שנות ה־90. בניגוד לחברו ללהקה אקסל רוז, שספג תשומת לב תקשורתית רבה, סלאש נחשב לדמות פחות מדוברת - אך היה אחראי לחלק מרכזי מהסאונד של הלהקה והוביל את הקו המוזיקלי שלה.
בשלב הזה הוא התחיל לבנות לעצמו קריירה עצמאית. הוא הקים את Velvet Revolver (איתה גם זכה בפרס גראמי) והוציא אלבומים תחת שמו. במקביל, הופיע עם אמנים שונים, אך שמר על קו מוזיקלי יציב שהתמקד בגיטרה וברוק קלאסי – גם כשהמגמות בשוק השתנו.
במהלך השנים עבר גם אתגרים אישיים: התמכרויות, ניתוח לב, גירושים ומות אימו ממחלת הסרטן. בעקבות מותה החליט להפסיק לעשן, אחרי עשרות שנים שבהן סיגריה בפה הייתה חלק מהדימוי הבימתי. ולמרות הכול, הוא המשיך להופיע, להקליט ולהוביל פרויקטים מוזיקליים.
ב־2016 חזר להרכב הקלאסי של "גאנז אנד רוזס" ויצא איתם לסיבוב הופעות עולמי. מאז הם הספיקו להופיע בישראל שלוש פעמים: ב-2017 וב-2023 בפארק הירקון בתל אביב, כל אחת מהן מול יותר מ־60 אלף איש, ובהופעה סולואית ב־2019, במתחם אקספו תל אביב, כחלק מהשקת האלבום Living the Dream. גם ההופעה המצומצמת יותר, שנכחו בה כ־5,000 איש, כללה רגעים מיוחדים, כמו סולו גיטרה בן עשרים דקות.
בשנת 2024 סלאש הוציא פרויקט בלוז אישי – אלבום גרסאות מחודשות לשירים קלאסיים – והופיע איתו בפסטיבלים ברחבי העולם. גם כיום, בגיל 60, הוא ממשיך להופיע, להקליט ולהוציא חומרים חדשים. הוא לא הוביל ז’אנר חדש, לא ניסה להבליט את עצמו באמצעים לא מוזיקליים, ולא חיפש להתאים את עצמו לכל טרנד מתחלף. אבל סלאש שמר על עקביות, סאונד ברור, ואהבה מוצהרת לגיטרה החשמלית – וזה מה שמחזיק אותו רלוונטי לאורך ארבעה עשורים.