ואז ברונו מארס שר בעברית - והקהל התחרפן (גם שלומית והסוכה היו שם)

Fun fact: שמו האמיתי של ברונו מארס הוא בכלל פיטר ג'ין הרננדז. את הכינוי "ברונו" הצמיד לו אביו כשהיה בן שנתיים משום שהזכיר לו את המתאבק ברונו סמרטינו; את ה"מארס" הדביק לעצמו כי הרבה בנות אמרו לו שהוא לא מהעולם הזה, "אז נראה שאני ממאדים", כפי שהסביר באחד מריאיונות העבר שלו.

זה קטע. ברונו מארס הוא אחד מיצרני הלהיטים הגדולים של התקופה, ובכל זאת גם צרכני הרכילות הכבדים ביותר - ואפילו מעריציו האדוקים - יתקשו למצוא אותו במדורי הסלבס: בלי שערוריות או פליטות פה מביכות, בלי עימותים או ביפים עם קולגות. בקושי לטקסי פרסים הוא מגיע. הייתכן כי מארס הוא מוזיקאי פר-אקסלנס שאשכרה מתעסק רק בעשיית מוזיקה? נו, אולי ככה זה כשאתה מכוכב אחר.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "שלושתינו" מציג תמונה עגומה על קבלת השונה בחברה החרדית. זה מרגיז
• "אבי החורג ניסה לחבל לי בקריירה וזייף את מותי ואת מות אחי"
• "זה יפוצץ לכם את המוח": נחנך היכל הספרה בלאס וגאס

קשה לתאר במילים את מה שהלך אמש (רביעי) בפארק הירקון. כבר מראש הגענו להופעה הזו עם ציפיות בשמיים - ואלו התממשו ואף התעלו על כל מה שיכולנו לדמיין. 65 אלף ברי המזל שהשיגו כרטיס זכו לקחת חלק באחת מההופעות הטובות ביותר שהיו בישראל; ל-65 אלף הבאים שיאלצו להמתין להופעה השנייה שתתקיים בשבת, נאמר: וואו, מה מחכה לכם. ומה עם אלה שלא הספיקו לקנות כרטיס כי אלה נחטפו תוך שעות ספורות? חכו, יש לנו תחושה שברונו עוד יחזור.

מארס עלה לבמה בדיוק ב-21:05 עם הלהיט "24K Magic", כשלצידו זמרי הליווי שלו (הידועים בתור "החוליגנים"). ברקע זיקוקים. כיאה לרגע של תחילת הופעה, הקהל צרח את נשמתו עוד לפני שמארס פתח את הפה. ב"צרח" אני מתכוונת לצרחות אימים. באמת. מד הדציבלים (המטאפורי) שלי נשבר - ושמישהו יבדוק מה קרה בזמן הזה במכון הסיסמוגרפי בבקשה. האדמה רעדה, אני בטוחה בזה.

ברונו לא ויתר על קריאות "תל אביב" המסורתיות, ומיד המשיך ל-Finesse, Treasure ו-Billionaire. כל ביצוע לאורך הערב נעשה בתזמון מושלם בין כל הנוכחים על הבמה: מארס במרכז, החוליגנים לידו, ובין משפט למשפט מגיע ריקוד גרובי קצר. לעיתים התגנבו להם גם צעדי מייקל-ג'קסון-סטייל עם תנועות אגן והליכת הירח המפורסמת. ברונו רוקד וכולם איתו בסנכרון מושלם. כל נאמבר נראה כמו קליפ - כשאפילו בימוי המצלמות שהעבירו את המופע על המסכים היה בסגנון קליפ באווירת שנות ה-70.

זו הייתה חגיגה של ממש עם להיטים שבוצעו בזה אחר זה, כשחלקם נעשו במתכונת ארוכה מהרגיל עם פזמון שחוזר שוב, ושוב (ושוב): Runaway Baby, Marry You, Thats What I Like, Versace on the Floor, When You Wish Upon a Star. פנומן.

בשלב מסוים של הערב הוא התיישב לצד פסנתר ונתן טעימה של בית ופזמון מכמה משירי העבר שלו: Young Wild and Free, Grenade ו-Leave the Door Open. למען האמת, חבל שלא ביצע אותם במלואם (ולאן נעלם Lazy song?!). היו שם גם "ארבעת האקורדים ששינו את חיי", כפי שסיפר, מתוך Nothin' on You ו-Talking to the Moon שגרם לקהל להפוך לרגע לזאבים מייללים בלילה (עכשיו כולם יחד: Talking to the Mooooon).

וכמה מילים על מופעי החימום: אגם בוחבוט הייתה נהדרת כשבמשך חצי שעה העמידה את כל הקהל על הרגליים; אחריה בא גם מרגי ונתן שואו שאין מילה אחרת לתאר אותו חוץ ממטורף. לרגע שכחנו שאנחנו כאן בשביל מישהו אחר בכלל, אבל היות וכותבת שורות אלו לא אובייקטיבית בכל הנוגע למרגי - אסכם זאת במילותיה של אמריקאית אקראית שעמדה לידי בקהל: "אני לא מכירה אותו אבל הוא עושה את העבודה. מי זה הבחור המוכשר הזה?". אין לי ספק שהיא עוד תכיר.

סוכת שלום

בשנים האחרונות היו כמה הופעות שהסתיימו במפח נפש עבור הישראלים, שלתחושתם הזמר שהם כל כך מעריצים לא תיקשר איתם יותר מדי: סיה הסתתרה מתחת לפאה, ג'סטין ביבר לעס מסטיק על הבמה - והאם בריטני באמת דיברה או שגם זה היה פלייבק? ברונו, כך נראה, קיבל את הממו: בביצוע ל-Calling All My Lovelies הוא שר בעברית (!) "אני אוהב אותך"; ב-Wake Up in the Sky הוא זרק לאוויר את המילה "שווארמה"; וב-Leave the Door Open הוא אמר "אני ביישן". מיותר לציין שהקהל איבד את זה, נכון?

ואם זה לא הספיק, אז לקראת סוף המופע אחד הקלידנים פתח בנגינת "שלומית בונה סוכה". זה היה רגע מרגש. היה נראה שהקהל, שהורכב מכל גווניה של החברה הישראלית, שכח לרגע מהמצב והתמסר לשירה של נעמי שמר. דתיים, חילונים, מבוגרים, צעירים. מתנגדי הרפורמה שהגיעו עם חולצות הזועקות "דמוקרטיה" ואנשים בקהל שסתם צעקו "היידה ביבי". כולם היו שם. כולם עצרו לרגע, בערב חמים בחול המועד סוכות, ושרו על שלומית והסוכה. מקסים.

עוד בטרם ברונו החל את המופע, היה זה מרגי שביקש להזכיר שזה לא מובן מאליו שזמר במעמדו מגיע ארצה חרף ההפצרות של ארגונים כמו ה-BDS. "אנחנו צריכים להעריך את מי שבא", אמר מרגי, "המשימה שלנו היום היא לגרום לברונו להפוך לשגריר". עם החיבוק שקיבל מהקהל הישראלי - יש לנו תחושה שהוא עוד יחזור (עם ארסנל מילים עבריות מורחב אף יותר).

ועוד משהו: השבוע נחנך היכל ה"ספרה" המדובר בלאס וגאס ובין לילה הפך לאחת מהאטרקציות המבוקשות ביותר בנבדה, כשתיעודים מהמקום שהפכו ויראלים הציגו אולם הופעות שטרם ראינו כמותו. עם הטכנולוגיה המתקדמת בעולם, מיליוני מסכי לדים וסאונד שבוקע מהרצפה - מדובר בחוויה אחרת ורב חושית שמביאה את הקהל למימד אחר; ומה איתנו? אנחנו כאן בישראל נסתפק בינתיים בפארק הירקון, המקום שבו אם לא תעמוד פיזית על הגדר הקרובה לבמה לא תראה כלום. המקום שבו הסאונד חזק מדי, הקהל נדבק אליך מדי והיציאה מהחניה מתישה מדי.