עם המון רגש וחיבור לקהל, דיקלה הוכיחה בהופעתה איזו דיווה ענקית היא

עם קהל מגוון, חוצה גילים וסגנונות, דיקלה חגגה אמש (רביעי) את יום הולדתה ה-53 שחל היום במופע שבו כל אחד מהנוכחים חש את הכוח של הדיווה הים-תיכונית הזו, שהביצועים שלה מרגישים כאילו היא פונה לכל אחד ואחד באופן בנפרד.

דיקלה עלתה לבמה ה"בארבי" בשמלה אדומה ומלאה בפומפוזיות, ופתחה את ההופעה החגיגית עם "שבע בערב". הקהל קיבל אותה בחיבוק חם, שהראה את האהבה הרבה כלפיה. במהלך המופע, היא שידרה נוכחות בימתית יוצאת דופן עם צימאון של כוכבת גדולה מהחיים, כאשר חיוכה הרחב והרצון שלה לרגש היו ניכרים בכל מילה ובכל מנגינה.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "בלה" הוא סרט מסע ישראלי-פלסטיני אופטימי ומהנה שלא מממש את מלוא הפוטנציאל שבו

• כוכבת "דברים מוזרים" חושפת: "השתתפותי בעונה האחרונה הייתה עוזרת למאבק שלי בסרטן"

• אחרי כמעט עשור: ברונו מארס הכריז על שחרור אלבום חדש

ההופעה הייתה בוגרת ומדויקת, והשירים שהיא בחרה לבצע היו לא רק הלהיטים המתבקשים, אלא גם כאלה שדרכם היא שיתפה את חוויות חייה. בין השירים, בלט הביצוע שלה ל"אין עוד אהבה כזאת", שגרם לקהל להצפה רגשית. דיקלה לא זנחה גם את השפעות הרוק שלה, כאשר ביצעה את "Here Comes the Rain Again"  של יורית'מיקס בצורה מרשימה.

הפתעה גדולה נרשמה כשהאורחת המיוחדת והסודית אגם בוחבוט עלתה לבמה, מה שהציג חיבור מוזיקלי חוצה גילים שעבד טוב, גם ווקאלית וגם עם כבוד גדול שהיה ניכר בין השתיים, במיוחד כשהן ביצעו את "המבט בעיניך", שיצרו יונתן קלימי ותמר יהלומי. רגע חזק במופע היה כאשר דיקלה נראתה מוקסמת מהביצוע של הזמרת הצעירה, גם כשהן ביצעו את "ואז את תראי" בביצוע מרגש ויפהפה. לרגל יום הולדתה, דיקלה איחלה לעצמה שהיא תוכל "לכתוב הרבה מילים ולחנים לאגם", מה שהראה חיבור אמיתי בין שתי הזמרות המוכשרות האלו.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-394-external' autoplay='0' credit='דיקלה שרה עם אגם בוחבוט בהופעה ב"בארבי"' desc='' poster='' kid='1_seq4qddj' duration='195']

אהבתה של דיקלה לקהל הייתה ניכרת בכל רגע ורגע במופע, ואין זה מפתיע שהיא שיתפה לא מעט בתחושותיה האישיות. בין השירים, היא פצחה במונולוגים שהחיבור שלהם בין השירים יצר תחושת אינטימיות. היא סיפרה על חוויותיה, על הדרך שעברה ועל הקשרים שיצרה עם המוזיקה שלה, מה שהעניק למופע ממד נוסף של חיבור רגשי. עם זאת, ראוי לציין כי הקשר של דיקלה עם נגניה לא הביא איזושהי דינמיקה מיוחדת, כזו שהייתה יכולה לשדרג את ההופעה אף יותר – אולי זה היה החום הרב שהזמרת פיזרה שהאפילה עליהם, אולי זה פשוט היה עוד ערב כזה, אבל אין ספק שמשהו שם היה חסר.

השיא של המופע הגיע עם "ואם פרידה", שיר שמדבר על פרידה בכל כך הרבה רבדים ועומק, שחיבר כמו מגנט את הקהל אליה והיא אליו כמקשה אינטגרלית של רגשות כנים בין אמן והקהל שלו. דיקלה לא יכלה לסיים את הערב ללא הקלאסיקה "בדידותי הנהדרת", ובכך היא השאירה את הקהל עם טעם מתוק-מריר, כל אחד מהם עם הבדידות האישית העטופה במגננות של החיים.