זה לא שהאלבום החדש של ביונסה לא טוב - פשוט ציפינו ממנה להרבה יותר

לפני שנצלול לתוך הקרביים של אלבומה החדש, אני חייב להתחיל בגילוי נאות ולהודות: אני המעריץ מס' 1 של קווין בי (ביונסה ג'יזל נואלס-קרטר, אם תרצו). הציפייה למוזיקה חדשה מהזמרת בערה לי בעצמות. אבל אז קרה מה שחששתי לו מכול - גודל הציפייה כגודל האכזבה. שלא תבינו לא נכון - כל מה שביונסה עושה הוא תקדימי, פורץ דרך וגובל בגאונות. מי אם לא היא יודעת ליצור אומנות ברמה הכי גבוהה ולהכתיב טרנדים כמעט בכל תחום, בין אם זה באופנה ובין אם במוזיקה, כמובן. ביונסה היא אחת מכוכבות הפופ-קאלצ'ר הגדולות שידעה היסטוריית האנושות, מדובר במכונת להיטים משומנת ופרפמורית אחת במינה.

כתבות נוספות בתרבות ובידור:

• ממציאה מחדש את הגלגל: אלבום הבכורה של 'נונו' הוא לא פחות ממעולה
• הסינגל הבינלאומי הראשון של מרגי מוכיח שהוא מצליח לעשות את מה שנועה קירל לא
• אל תספרו לאקסית: תום חיימוב משיק את הקריירה החדשה והמפתיעה שלו

"רנסנס" הוא אלבומה ה-7 של כוכבת העל, שיצא בשישי האחרון, ומהווה חלק ראשון מתוך שלושה של הפרויקט המלא. זהו האלבום הראשון שלה מאז "למונייד", שיצא ב-2016, זכה לביקורות משבחות והפך לאהוב מאוד בקרב ה"בי-הייב" (קהילת המעריצים האדוקים של המלכה). כבר ב"למונייד" קיבלנו את ביונסה בגרסה נועזת, פוליטית, לא מתנצלת - ובמיוחד כועסת, בין היתר מהסיבה שהאלבום עסק בסיפור הבגידה של בעלה ג'יי זי והמשבר ביחסים ביניהם. אבל גם אני חייב להודות - משהו באלבום החדש של ביונסה מרגיש מפוספס.

דווקא האלבום "רנסנס" איפשר לה, לדבריה, "ליצור מקום בו אפשר לחלום ולברוח בתקופה כזאת מפחידה בעולם", (מתייחסת כמובן למגיפת הקורונה. ד.ח). "זה איפשר לי להרגיש חופשייה, הרפתקנית. הכוונה שלי הייתה ליצור מקום כדי לצעוק ולשחרר", שיתפה באתר הרשמי שלה לקהל המעריצים.

מינון זה הכול בחיים

ובכן, מוזיקה שמשמשת כמפלט בטוח, משחרר והרפתקני נשמע לנו כמשהו מבטיח ומשמעותי, אבל ההאזנה ל"רנסנס", שכולל סך הכול 16 רצועות, הייתה אמנם מסקרנת, אבל גם מעט מעייפת. האלבום נפתח בשיר "I'M THAT GIRL", במהלכו ביונסה דואגת להודיע לכולם: "I'm tweakin", "אני משתדרגת" (על זה נמשיך לדון בהמשך הכתבה, הישארו עמנו). האלבום ממשיך ברצף אל השירים: "COZY" ו- "ALIEN SUPERSTAR". השיר "COZY" הוא אחד מיני שירים רבים מתוך האלבום שמלאים באפרו-ביטים, ואני חייב להודות שקצת נמאס לשמוע את הווייב הזה במוזיקה שלה. נכון, ביונסה מושפעת ממוזיקה אפריקאית בשנים האחרונות, במיוחד אחרי האלבום "The Gift", שהיווה את הפסקול לגרסה המחודשת של "מלך האריות" - אבל חשוב לזכור: מינון זה הכול בחיים.

"ALIEN SUPERSTAR", לעומת זאת, הפך לגמרי לפייבוריט של עבדכם הנאמן. השיר כולל בפזמון שלו סימפול של הלהיט הישן והפארודי "I'm Too Sexy" של ההרכב המוזיקלי "Right Said Fred", שביונסה הפכה אותו למשהו אישי שלה - היא משווה את עצמה לישות מיוחדת, שונה ואחת במינה בעולם (חייזר). אבל לא סתם חייזר, אלא חייזר מסוג סופרסטאר. אהבה עצמית - אהבתי!

נמשיך לרצועה הרביעית באלבום, "CUFF IT", וסוף סוף זה קרה: ביונסה, הזמרת שהתחילה מעולמות ה-R&B, הסול והפאנק, חוזרת אלינו בשיר הכיפי הזה, שפשוט גרם לי מהרגע הראשון לזוז מצד לצד ברכב בזמן פקק שהיה רחוק מלהיגמר. הוא פשוט, קליל, עם קצב מעולה, וגם קצת הזכיר את "Schoolin' Life" מתוך אלבומה ה-4 של הזמרת, "4", שגם הוא, כמובן, אהוב עליי במיוחד.

"BREAK MY SOUL", שרובכם בטח כבר הספקתם להכיר, הוא הליד-סינגל מתוך האלבום ומסמפל את להיט הניינטיז הענק של רובין אס, "Show Me Love". האמת שגם הכיוון הדאנסי שבחרה ביונסה לקחת בשיר הזה - לקח לי זמן מה לעכל, אבל היום אפשר לומר שהוא אט-אט סלל את דרכו לליבי.

חיפשנו שוב ושוב את הנשמה, ללא הצלחה

התחושה הכללית מ"רנסנס" הוא שפשוט חבורת די-ג'ייז יצרו את האלבום. מרגיש שביונסה פשוט מנסה להיות מגניבה וחדשנית על חשבון המעריצים שלה, שחלקם לפחות, מרגישים שביונסה התרחקה שנות אור ממה שנהגה לעשות כל-כך טוב לאורך 25 שנות הקריירה שלה. האלבום כמעט וריק מסול או אלמנטים של מוזיקת R&B. בהאזנה ראשונה ואפילו שלישית, חיפשתי שוב ושוב למצוא את הנשמה באלבום, והתחושה היא שחלק נכבד ממנו הוא די פלסטי, מונוטוני ולא מרתק במיוחד. אני לא סתם מחמיר עם ביונסה, היא אולי הזמרת המצליחה ביותר בשני העשורים האחרונים, והיא נושאת על כתפיה איצדטיונים שלמים של ציפיות. וכן, אני יודע כמה זה לא פשוט לאמן להמציא את עצמו מחדש כל פעם, במיוחד אחרי כל-כך הרבה שנים בתעשיית המוזיקה - ועדיין, הניסיון להביא מוזיקה מהעתיד לעיתים עבד באלבום הזה, אבל לעיתים גם פשוט לא.

נסייג את עצמנו שוב ונגיד שבהמשך האלבום נחשפנו לשירים שבאמת עשו לנו טוב, ונזכרנו שזה אלבום של ביונסה שמתנגן לנו בספוטיפיי. דוגמה לכך היא השיר "VIRGO'S GROOVE", שהצליח בקלות לזרוק אותנו לאלבום הסולו הראשון של ביונסה, "Dangerously In Love". לקראת סוף השיר, ביונסה הזכירה לכולם לאילו ווקאלס היא יכולה להגיע, כשבמנעד מטורף היא משחקת עם הגרון שלה, מתווים נמוכים ועמוקים לתווי פלצטו מושלמים. גם ב- "PLASTIC OFF THE SOFA" היא מפגינה ביצוע ווקאלי רך, מלטף וסקסי כמו שרק היא יודעת, לצד גרוב ג'אזי-בלוזי כל-כך כיפי ונעים. מה אגיד לכם, הייתי שמח לשמוע עוד מהסוג הזה באלבום.

בניגוד להתרשמות הדי צוננת כאן, אתר האינטרנט האמריקאי הנחשב, "מטה-קריטיק", שאוסף ביקורות ודירוגים על אלבומי מוזיקה, העניק ל"רנסנס" דווקא ציון משוקלל של 93 מתוך 100 - הציון הגבוה ביותר שביונסה קיבלה אי פעם לאלבום בכל שנות קריירת הסולו שלה. להשוואה, אלבומה הקודם "למונייד", קיבל ציון 92 מתוך 100, כשיצא ב-2016.

אז אמנם כבודה של ביונסה במקומו מונח, וזה קשה לפצח את הצעד הבא כשכל העיניים נשואות אלייך, במיוחד כשאת מחזיקה תדמית כזאת מפוצצת, מצליחה ופלואולסית. אבל האם האלבום הזה הוא באמת "רנסנס" ויש כאן עידן של תחייה מחדש? מצטער, אבל לא.