גם אחרי יותר משני עשורים על הבמות, שייגעצ מוכיחים שהם עדיין רלוונטיים

קהל נרגש, צמא ונוסטלגי - וגם צעיר להפתיע - התמלא אמש (שלישי) במועדון הבארבי שבנמל יפו כדי לחגוג את שובה של להקת שייגעצ הוותיקה לבמות. לצד וטרנים שהכירו כל מילה של "אבא עורך דין" ו"מרילין מונרו", עמדו צעירים רבים שנחשפו ללהקה בשנים האחרונות – הוכחה לכך שהקסם המיידי של הרוק הישראלי ממשיך לרתק דור חדש גם בימינו.

שייגעצ, שמאז נוסדה היוותה את אחת מלהקות הרוק המקומיות האהובות והמשפיעות ביותר, חוזרת להופיע בשלוש הופעות שכל הכרטיסים אליהן נמכרו חודשים מראש – הפעם בלי אורחים, בלי טריקים ובלי חגיגות מיוחדות. יובל מנדלסון והחבורה שלו, הכוללת את שיקו פלדמן, אבי מרקוביץ ואסף (אספיס) רייז, עם כל כובד השנים והניסיון שבראשם, עלו לבמה ונתנו הופעה אותנטית ומלאת אנרגיה. מנדלסון, שהיום משמש מורה לאזרחות בתיכון, לא הפסיק לתקשר עם הקהל הנלהב והכל כך מגוון, בדרך החיננית האופיינית לו, ולמרות שכבר הבין שהפך לסנסציה בקרב הצעירים, הוא עדיין הופתע מהנוכחות של הנערים שוודאי כלל לא נולדו כשיצאו אלבומי הלהקה.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• מגשים חלום: אלון אהל במופע חד-פעמי עם האמנים האהובים עליו

• הסרטים האלו היו משהו אחד. עם חידושם, הם הפכו למשהו אחר לחלוטין

• עשתה אקזיט של מיליונים – והחליטה להפוך לזמרת: "נפתח אצלי סכר"

מבחינת המוזיקה, שייגעצ שילבו במופע להיטים גדולים ומוכרים כמו "אינטרקום", "כל המילים הכי יפות" ו"ניו יורק-רפיח" – שאף זכה לתחיה מחודשת ברשתות החברתיות בעקבות המלחמה האחרונה. לצד אלה, הופיעו גם לא מעט שירים קצת פחות מוכרים, דוגמת "פקיד אפרורי", "ברנדה וולש" ו"סרט בווידאו", שלעיתים הרגישו כאילו הם מאטים ומכבידים מעט על האווירה. כמעריצה ותיקה שחשבה שהיא מכירה את רוב הרפרטואר של הלהקה, הופתעתי לגלות שירים שהיו זרים לי, ונדמה שזה לא היה במקרה, שכן גם רבים בקהל לא הכירו אותם. דווקא בגלל שמדובר במופע חוצה אלבומים, נראה שהיה מקום להכניס יותר קלאסיקות מוכרות, כמו "חייל של מאה שערים", "דיילת באל על" ו"את דומה לכלב", מאשר ללכת לשירים שהם קצת יותר נישתיים. רק כשהקהל דרש בלחץ רב את "עושה ביד", אחד מלהיטי האלבום החדש, הלהקה נכנעה לבסוף לבקשה - ולמרות שלא היה בסטליסט המתוכנן, הם החליטו לבצע אותו לאחר דיסקליימר שהם לא ניגנו אותו במשך עשרות שנים.

אחד הרגעים המרגשים והלא צפויים בהופעה היה כשהדור הבא של חברי שייגעצ עלה לבמה - רגע אייקוני בהופעה. היה יפה לראות את הילדים, מקטן ועד גדול, כשהכי קטן הוא עמוס מנדלסון בן השנה, מאוחדים ביניהם ועולים יחד לבמה כדי להתפרע עליה, ומתנהגים כמו כוכבי רוק בעצמם, כאשר האבות שלהם חוזרים לימי הזוהר והתהילה.

למרות הנוסטלגיה, הציפייה והתשוקה הרבה שהושקע בהופעה, לא אפשר היה שלא להרגיש שדווקא בחירת השירים הייתה נקודת התורפה בערב. בחירת שירים מדויקת יותר, כזו שהייתה דואגת להציב בפרונט את השירים הקצביים יותר של הלהקה, הייתה יכול להביא לביטוי טוב יותר את רפרטואר השירים של הלהקה. למרות הכול, הרוקנ'רול עדיין כאן, והשייגעצים מוכנים ורוצים לחזור להיות סופרסטארים פעם בכמה שנים. עם יד על הלב? אנחנו ממש אוהבים את הקונספט.