זז כמו ג'אגר - גם בגיל 80: חוגגים יום הולדת לסולן הרולינג סטונס

מיק ג'אגר, הרוקר שלא הפסיק לשיר ולרקוד מאז שנת 1962, חגג בשבוע שעבר יום הולדת 80. קשה להאמין שהוא הגיע עד הלום. הפרונט-מן האגדי עבר דרך ארוכה מאוד מקיץ 1965, אז נתפס יחד עם חבריו המרדנים משתינים על קיר של תחנת דלק בלונדון.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "צבי הנינג'ה - טירוף המוטנטים" הוא סרט נחמד - אבל למה הדמויות נראות נורא?
• "טבריה" מציגה את הקרב על העיר בצורה משעשעת ומבלי להטיף מוסר
• מופע השקת האלבום של שי המבר בט"ו באב הוא התגשמות כל החלומות

כיום, ג'אגר הוא אחד מכוכבי הרוק העשירים ביותר בעולם עם הון של 500 מיליון דולר. לא זו בלבד, אלא שלהקת הרולינג סטונס אותה הוא מוביל כבר יותר מ-60 שנים, מכרה במשך 40 השנים האחרונות כרטיסים להופעותיה בשווי 2 מיליארד דולר.

אז לכבוד יום ההולדת של ג'אגר, ריכזנו כמה מהשירים הגדולים והבלתי נשכחים של האבנים המתגלגלות - והרי הם לפניכם; מזל טוב, מיק היקר. עד 120 ועוד המון להיטים שיישארו איתנו לנצח.

As Tears Goes By

הבלדה הזו שכתבו יחד מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס בסוף שנת 1965, סימנה לא רק עידן חדש עבור הלהקה הצעירה דאז אלא גם הפכה את הזמרת מריאן פיית'פול לכוכבת פופ בינלאומית, שכן לה ניתנה הבכורה לבצע את השיר ברבים.

הפריטה המרה-מתוקה לסירוגין על המיתרים והנגינה הרגשית והסוחפת, הפכו את השיר לנאמבר אקוסטי בעל מצב רוח מלנכולי, שונה לגמרי מעזות המצח שהפגינה להקת הרולינג סטונס עד אז. העיבוד של האבנים המתגלגלות לשיר הוקלט שנה לאחר מכן, כאשר קולו הרך והכן של ג'אגר סיפר את הסיפור על תמימות אבודה, מה שהפך אותו מאובייקט מיני למשורר:

"It is the evening of the day," he sings. "I sit and watch the children play / Smiling faces I can see / But not for me"

Angie

השיר המוביל באלבום SoupGoats Head או (מרק ראש עז) שנכתב ב-1973 על ידי קית' ריצ'רדס והיה להצלחה גדולה. עם יציאתו, ליווה אותו הרבה מסתורין לגבי זהותה של אנג'י האמתית, בזמן שבמבט על מילות השיר נדמה שריצ'רדס שר על מערכת יחסים גוססת עם אישה בשם "אנג'י".

בזמנו, צצו שמועות כי מדובר באנג'לה בואי, אשתו של דיוויד בואי, או לחלופין בתו של ריצ'רדס שנולדה שנה לפני שהשיר נכתב ונושאת את אותו השם. ריצ'רדס עצמו שלל את שתי האפשרויות, בטענה שלא פגש באשתו של בואי בעת כתיבת השיר, וכי השיר לא עוסק כלל בבתו ואף לא בדמות ספציפית. לדבריו, השיר עוסק ברגש. למרות זאת, עד היום מסרבים מעריצי הלהקה להאמין כי מדובר בצירוף מקרים.