לא "הגיבור שלהם": המלחמה החדשה-ישנה של האומנים בדונלד טראמפ

זה לא קרה ביום אחד. כמה מהאומנים בעלי הפרופיל הציבורי הגבוה ביותר בעולם נקטו עמדה והתיישרו נגד נשיא ארה"ב לשעבר והמועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב לשנת 2024, דונלד טראמפ, שלא מפסיק להעמיס שערוריות על מערכת יחסים מורכבת ממילא בינו לבין המוזיקאים. לא רק שאנשי הרוח והתרבות אוסרים עליו לנגן את המוזיקה שלהם בעצרות שלו, הם גם פועלים בצורה אקטיבית יותר ומבקרים אותו בהופעותיהם, כותבים שירי מחאה עליו ולועגים לו בחשבונות המדיה החברתית שלהם.

האמת היא שהרומן המפוקפק בין הנשיא לשעבר טראמפ למוזיקאים בעלי שם עולמי תועד לראשונה בשנת 1989 - הרבה לפני שהפך לאיש החזק בעולם. בשנה המדוברת ובעיצומו של סיבוב ההופעות של להקת הרולינג סטונס בארה"ב בשם "Steel Wheels", שימש טראמפ כאמרגן הלהקה לקראת הופעתה באטלנטיק סיטי. בריאיון ל-BBC, סיפר הגיטריסט המהולל קית ריצ'רדס כי הוא היה כל כך עצבני על טראמפ, ששלף את הסכין שלו, נעץ אותה בשולחן וקרא "להיפטר מהאיש הזה".

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• גבר הכה אישה בקהל - הזמר עצר את ההופעה: "פחדן, תסתלק מכאן!"
• מלחיץ: פעלולנית בקרקס איבדה אחיזה בחישוק - ונפלה מגובה רב
• הבמאי מכחיש את הטענות לפיהן נישק ניצבות: "אלו נשים שהכרתי"

ה"תחיה מחדש" של גל החרמות נגד טראמפ התרחשה 27 שנים לאחר מכן, בזמן הקמפיין הפוליטי שלו ב-2016, אז דווח כי כמה מוזיקאים לא שמחו לשמוע שצוות הקמפיין של טראמפ השמיע את המוזיקה שלהם לעיתים קרובות וללא אישור. בתגובה לכך, מוזיקאים רבים - ביניהם סלין דיון הקנדית ואף משפחתו של אייקון הנשמה אייזק הייז המנוח - החלו לפרסם הצהרות פומביות ושלחו מכתבי התראה לטראמפ באמצעות עורכי דין.

אפרופו סלין דיון: הזמרת הקנדית יצאה נגד טראמפ גם בקמפיין הנוכחי, ולאחר שעשה שימוש בשירה "My Heart Will Go On" באחת מעצרות הבחירות שלו, היא דרשה ממנו לחדול; ובעוד זה מדבר וזה בא, גם חברי להקת הפו פייטרס זעמו על שטראמפ השמיע את הלהיט שלהם "My Hero" במהלך עצרת בחירות באריזונה, והבהירו כי מעולם לא נתנו את אישורם. כעת בכוונתם של הפו פייטרס לתרום את כל התמלוגים שייתקבלו מהשימוש בשיר דווקא לקמפיין של קמלה האריס.

והם לא לבד: עד כה בקמפיין 2024 היו אלה גם ביונסה, אדל ואפילו אנשיה של הזמרת המנוחה שינייד אוקונור, שהופתעו לגלות כי המועמד השמיע שירים שלהם בעצרת כזו או אחרת, מבלי שביקש את אישורם, ואסרו עליו לעשות כן פעם נוספת. "זה לא מוגזם לומר ששינייד הייתה נגעלת, פגועה ונעלבת מכך שעבודתה הייתה מיוצגת באופן לא הולם על ידי מישהו שהיא עצמה הגדירה כ'שד תנ"כי'", מסרו מנהלי העיזבון של אוקונור לאחר שטראמפ השמיע את שירה "Nothing Compares 2 U", במספר אירועים. "כשומרי מורשתה, אנו דורשים מטראמפ וממקורביו להפסיק להשתמש במוזיקה שלה באופן מיידי".

ובחזרה לקמפיין 2016 והחרם שהתהווה נגד טראמפ: המהלכים האלו הציבו בפני אנשיו אתגר חדש ומשונה - למצוא אומנים שמוכנים להופיע בטקס ההשבעה שלו. טראמפ, בניסיונו לקרוץ לקהילת הלהט"ב, השמיע את השיר "Tiny dancer" של אלטון ג'ון, מה שגרר את זעמו של הכוכב שאמר בתגובה כי "לא אהיה רפובליקני גם בעוד מיליון שנה". ככל שהתקרב מועד השבעתו של טראמפ לנשיאות, כך הצוות שלו נעשה נואש יותר ויותר למצוא כמה "שמות" ממשיים בעקבות הבטחתו של טראמפ ל"שפע של כוכבי קולנוע ובידור".

בין שלל הדיווחים שהחלו לצוץ בעיצומן של ההכנות לטקס ההשבעה, הופיע שמו של זמר הטנור האיטלקי אנדראה בוצ'לי, שטראמפ הוא מעריץ גדול שלו ואף הזמין אותו לשיר במסיבה פרטית במועדון שבבעלותו בפלורידה בשנת 2010. בעוד שבוצ'לי לא הגיב אם בכוונתו להופיע אי-פעם בפני טראמפ, מעריציו זעמו על עצם האפשרות שיעשה זאת ואף טענו שבוצ'לי "ימכור את נשמתו לשטן".

בין האומנים שאמרו "לא" לטראמפ עד כה, אפשר למנות את שרלוט צ'רץ', רבקה פרגוסון, אייס טי, הדיקסי צ'יקס, אדם למברט ולהקת המחווה לברוס ספרינגסטין. ראוי לציין כי בסופו של דבר טראמפ אכן הצליח לגייס מספר אומנים לטקס ההשבעה שלו - ביניהם מקהלת המשכן המורמונית, ג'קי אוונצ'ו (פיינליסטית של התוכנית America's Got Talent), להקת הרוק Three Doors Down וכן השחקן ג'ון ווייט (אביה של אנג'לינה ג'ולי).

המאבק התרבותי והחרם הרוחני על טראמפ ודעותיו הסלים כאשר כמה אומנים החלו לשחרר שירי מחאה נגדו, ובהם אפשר לציין את להקת Gorillaz ששברה שתיקה ובשנת 2017 הוציאה במיוחד - אחרי שש שנים של דממה מחרישת אוזניים - שיר חדש נגד טראמפ בשם "Hallelujah Money". אחריהם, ובאותה השנה, להקת ARCADE FIRE שחררה את השיר "I Give You Power", בשיתוף זמרת הגוספל מייביס סטייפלס. ואפילו להקת הבריטפופ Depeche Mode חזרה אחרי הפסקה ארוכה של ארבע שנים, עם שיר טעון פוליטית בשם "Where's the Revolution" שכולו ביקורת נגד הבחירה בטראמפ כנשיא ארה"ב, כאשר מילות השיר כוללות משפטים כמו "מי מקבל את ההחלטות שלך? אתה או הדת שלך? אתם נרקומנים פטריוטיים".

אירוע מעניין נוסף הוא ה"פלייליסט" שהכינה הזמרת לילי אלן לדונלד טראמפ, שבה כיכבו בין היתר השירים Rasputin של להקת Boney M, הלהיט Russian Roulette של ריהאנה, השיר FUCK YOU של אלן בכבודה ובעצמה ו-American Idiot של גרין דיי. הזמר ג'ון לג'נד ניסה להסביר מהיכן נובע הקושי של טראמפ לגייס אומנים לצדו, וטען כי "אנשים יצירתיים נוטים לחוש רעיונות כמו קנאות ושנאה. אנחנו נוטים להיות יותר ליברליים. כשאנחנו רואים מישהו שמטיף לפילוג ולשנאה, לא סביר שהוא יקבל הרבה תמיכה מצד אנשים יצירתיים".

את הסערה הגדולה ביותר חולל הראפר סנופ דוג עם הקליפ "Lavender", שבו מופיע שחקן בדמותו של טראמפ שמאופר כמו ליצן. ברגע השיא של הקליפ, סנופ דוג מכוון אקדח לעבר ראשו של טראמפ הליצן, סוחט את ההדק ואז נחשף דגל אדום קטן עם הכיתוב "BANG". בתגובה לסרטון, טראמפ קרא לעצור את סנופ דוג ושאל מה הייתה תגובת הציבור והתקשורת אם במקומו הופיעה שם קריקטורה של ברק אובמה.

אלא שהקרב בין השניים לא הסתיים שם, כאשר סנופ דוג הוציא שיר חדש שכותרתו "Make America Crip Again", עיוות של סיסמת הקמפיין המסחרי של טראמפ "Make America Great Again". בשורת הפתיחה של השיר שר סנופ: "הנשיא אומר שהוא רוצה להפוך את אמריקה לגדולה שוב. לעזאזל עם זה, אנחנו הולכים להפוך את אמריקה לחרפה שוב". אנשי הקמפיין של טראמפ היו מזועזעים מהתנהלותו של סנופ ודרשו ממנו התנצלות – שמעולם לא הגיעה.

מנגד, ישנם אמנים שדווקא התייצבו לצדו של טראמפ. אחד מהם ידוע במיוחד והוא קניה ווסט, שהתרברב באחת מהופעותיו כי אם היה מצביע אז היה נותן את קולו למועמד הרפובליקני. במפגש ביזארי לחלוטין שהתקיים לפני כשנתיים באחוזתו של טראמפ, התארחו קניה ואיש הימין הקיצוני ניק פואנטס, שבעבר השווה בין המשרפות בשואה לאפיית עוגות. המשותף לשני האורחים המפוקפקים של טראמפ הוא ששניהם השמיעו אמירות אנטישמיות ופרובוקטיביות. באופן לא מפתיע, טראמפ טען כי לא הכיר אמירות אנטישמיות מצד אותו מכחיש שואה שהתלווה לקניה.

אומן נוסף שהתייצב לצדו של טראמפ ואף הגן עליו הוא סולן להקת הפאנק רוק הבריטית הסקס פיסטולס לשעבר, ג'ון לינדון. "מה שאני לא אוהב זה שהתקשורת השמאלנית באמריקה מנסה למרוח את הציבור ולהציג אותו (טראמפ) כבחור גזעני, וזה לגמרי לא נכון", אמר. "יש המון בעיות איתו כבן אדם אבל הוא לא גזען, ואולי יש סיכוי שמשהו טוב יצא מהמצב הזה כי הוא מפחיד פוליטיקאים".

אין ספק שהמוזיקה בעת הזו עברה תהליך חריג של פוליטיזציה, וההוכחה לכך נעוצה בעובדה שפוליטיקאים מתקופות קודמות לא הזדקקו לפסקול כשעלו על הבמה. וינסטון צ'רצ'יל לדוגמה, מעולם לא עלה לנאום לצלילי התזמורת של גלן מילר או למוזיקת אחיות אנדרוז, ואילו כיום המוזיקה נוכחת בכל עצרת או אירוע פוליטי. ואולי זו לא המוזיקה שעברה פוליטיזציה אלא דווקא המוזיקאים שנעשו פוליטיים יותר בעידן הנשיא טראמפ, ואפשר להסביר את זה על ידי פנייתם לפלטפורמות המדיה החברתיות כדי להביע את דעותיהם הפוליטיות.

הקשר בין המוזיקה לקמפיינים פוליטיים בארה"ב אינו מקרי או דבר מה חדש, שכן שירים הושמעו בקמפיינים פוליטיים עוד מימיו של ג'ורג' וושינגטון וצברו פופולריות גוברת במאה ה-20 לאחר תמיכתם של ידוענים בתקשורת ההמונית. השימוש בשירים קיימים, במקום שירים שנכתבו במיוחד לצורך הקמפיין או מנגינות מוכרות אך עם מילים חדשות ומותאמות, קיבל תנופה בשנות ה-70 הודות לתיקון ה-26 לחוקת ארה"ב שהפחית את גיל ההצבעה ל-18, ונתפס אז כאמצעי למשיכת בוחרים צעירים להצביע. אלא שגם אז היה צורך באישור מהמבצע, כמו למשל האישור שקיבל ביל קלינטון להשתמש בשיר "Don’t Stop" של להקת Fleetwood Mac במסגרת המסע הפוליטי שלו. אבל, לאורך ההיסטוריה הפוליטית של ארה"ב, היו גם מקרים בהם אמנים שלא אימצו השקפה פוליטית כלשהי. כאן ראוי להזכיר את הזמר Sam Moore, שאסר על הנשיא לשעבר ברק אובמה לעשות שימוש בשירו Hold on I'm coming.

מצד אחד, אומנים שלא רוצים להשמיע את שיריהם בקמפיינים פוליטיים עושים זאת מתוך עמדה של חוסר תמיכה במועמד מפלג ומסית, שכן תפקידה של המוזיקה הוא לאחד. מצד שני, אומנים שמסכימים ששיריהם יישמעו ומוכנים להופיע באירועים פוליטיים בשם האחדות זוכים ליחס מפלה ולעתים אלים, כמו במקרה של הזמרת ג'ניפר הולידיי. למרות שהמניע של זמרת הברודווי הוותיקה היה לאחד, היא קיבלה תערובת מסוכנת של איומי מוות ותחנונים שוברי לב לשקול מחדש את הופעתה בטקס ההשבעה של טראמפ ב-2017. במכתב פתוח שפורסם באתר Wrap, הולידיי נאלצה להתנצל על "כושר שיפוט לקוי" ואמרה כי "בכנות, רציתי שהקול שלי יהיה כוח מרפא ומאחד שקורא לתקווה באמצעות מוזיקה כדי לעזור לארצנו המקוטבת עמוקות".

בסופו של דבר, הרעיון של הופעה מוזיקלית בעצרת או בטקס השבעה של נשיא, שהיא נטולת כל הצהרה אומנותית או נטייה מפלגתית כלשהי, הוא אידיאליסטי בצורה מטופשת. הגנה על ערכים דמוקרטיים לא יכולה להיות מותנית בהשקפות פוליטיות - גם כאשר חופש הביטוי האומנותי לא מתיישב עם האידאולוגיה שלנו. חובתם של אזרחים החיים במדינה דמוקרטית ופלורליסטית לדבר נגד תופעת החרם נגד מוזיקאים שכן מסכימים להופיע באירועים של המפלגה הרפובליקנית או ספציפית של נציגה דונלד טראמפ. גם אנו, שפועלים בשם הדמוקרטיה, חייבים להגן עם כל אומן מפני סוג של רטוריקה מלאת שנאה שמאיימת על חופש הביטוי האומנותי. זכותו של כל אמן להביע את דעתו הפוליטית ולהופיע ללא איום - גם כשזה לא נוח לחלקנו.