טיפקס חגגה 30 שנה לאלבומה האייקוני, והזכירה למה אנחנו כל כך אוהבים מוזיקה

כאילו לא חלפו 30 שנה מאז שחררה את אלבומה האייקוני "החיים שלך בלאפה", טיפקס חגגה אמש (חמישי) את ציון הדרך המשמעותי לאלבומה המצליח במופע מיוחד במועדון הבארבי שבנמל תל אביב, עם מופע סולד אאוט שגרם לקהל לצחוק ולהתרגש, ואפילו לרקוד כאילו שנות ה-90 חזרו לפתע לחיינו – אבל עם טוויסט של 2025.

כבר בתחילת הערב, כשהלהקה עלתה לבמה לצלילי "רונה", המופע נפתח באווירת חפלה. מיד לאחר מכן, קובי אוז נכנס לקדמת הבמה באנרגיה שכולה, אם לתאר את זה בצורה המדויקת ביותר, "קובי אוזית" – כולל נעליים אדומות, חיוך גדול וקהל רעב, שמחא כפיים בהתלהבות. "אל תשכחי לזכור אותי", שרה הלהקה בתחילה הרשמית של המופע, וזה התקבל בחום, כזה שלא השאיר אף אחד בקהל במצב של שכחה. כל שיר בהופעה היה פנינה של ממש, שילוב של שמחה, עצב, ילדות, בגרות ונוסטלגיה למוזיקה שהיא פסקול ישראלי של ממש.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• המוזיקאי שנאבק במלחמה בתוכו: "המוזיקה עבורי היא לא רק חיים – היא הצלה"

• קשה לקטלג את השחקן העולה הזה, אבל זה לא אומר שהוא לא כוכב-על

• רק שחקנית אגדית כמו ליא קניג יכולה לדבר בגילה על צעצועי מין – ולהצחיק עד כאב

הקהל היה פסיפס אנושי מרהיב: אפשר היה למצוא בבארבי צעירים שעדיין לא נולדו כשהוקמה הלהקה, לצד כאלה שיוצא להם "וריד" כשהם שומעים את "דיסקו מנאייק" בפעם המי-יודע-כמה. השם "טיפקס" נבחר במקור כדי לטשטש גבולות, וההופעה הזו הוכיחה שהחזון הזה נותר רלוונטי מתמיד, גם אחרי כל השנים שעברו מאז שהלהקה הוקמה: מזרח ומערב, שדרות ונחל עוז, שמאל וימין – הכול מתחבר יחד דרך מוזיקה חכמה ועשירה בביקורת, אבל גם מלאת אהבה. מה שמדהים הוא שמה שהעסיק אותנו לפני 30 שנה, רלוונטי גם בימינו – ותסיקו מזה מה שתסיקו מזה.

הרבה רגעי שיא היו במופע החגיגי, אבל רגע שיא מרגש במיוחד נרשם כשהלהקה ביצעה את "גבר רומנטי" מתוך "כלבים לא נובחים בירוק", אלבומה הרביעי של הלהקה שהיווה גם פסקול סרט קומי בעל אותו שם שבו כיכב רמי הויברגר, שהלך אתמול לעולמו כמה שעות לפני ההופעה. על המסכים הוקרנו קטעים מהסרט, תזכורת כואבת ויפה למה שקולקטיבי, אישי ועמוק. זיכרון ורגש אמיתי, בדיוק מסוג הרגעים שטיפקס יודעים לייצר מתיקות עם כאב.

כל שיר במופע בוצע בצורה המדויקת ביותר, מ"בתוך נייר עיתון" דרך "יושבים בבית קפה" עד "יש לי חברה" ו"מה עשית?" – אלה שירים שעושים שמח ונוגעים בכל המקומות הנכונים גם כיום, מה שמעיד על הרלוונטיות של הלהקה הוותיקה גם בימינו. גם השילוב בין המוזיקה לווידאו ארט היה מדויק, כשבשלב מסוים הקריאה "Bring Them Home" הופיעה על המסך בקריאה לשחרור כל החטופים שנותרו בשבי חמאס כבר קרוב ל-700 ימים, מה שהציג לכולנו את המציאות המורכבת של התקופה שבה אנחנו חיים, שממשיכה כהרגלה בבועה הקטנה שנוצרה בתוך הבארבי. המבטים בקהל הבהירו כי זה לא "רק" פלקט, אלא אמירה אמיתית ונוכחת.

את החגיגה המוזיקלית טיפקס סיימה עם הדרן שמח במיוחד שכלל את "סמי וסומו", "שלוש בלילה" ו"דיסקו מנאייק", ושהקפיץ את הקהל כולו על הרגליים. אלו היו רגעים שהזכירו לכל אחד מהנוכחים למה אנחנו אוהבים כל כך מוזיקה – לא רק בשביל לברוח, אלא גם כדי לזכור מי אנחנו.

זו לא הייתה עוד הופעה חגיגית לציון מאורע חגיגי, ואין ספק ש-30 שנה לאלבום כל כך חשוב זה לא דבר שהולך ברגל, אבל זו הייתה תזכורת ש"פשטות" היא לא מילה גסה. המורכבות הישראלית יכולה גם לשיר ולעשות כיף, ובסופו של דבר, מוזיקה טובה יכולה לחבר לבבות בלי אף הבדל, כשמעבר להנאה ולריקודים, היא מאפשרת לנו גם להתחבר לעצמנו.