המוזיקאית שמתוודה: "כשאת עושה משהו מהלב - אנשים יתחברו לזה"
שיר שניידר נולדה להורים מוזיקאים והפכה לאחת בעצמה כשהיא שמה דגש על מחווה למוזיקה שהיא הכי אוהבת. בריאיון לרשת 13 היא סיפרה על העבודה על המופע "סווינג על עקבים" שיעלה בפסטיבל ניו אורלינס, איך זה להופיע עם הרכב נשי ועל העיבודים המיוחדים לשירים
שיר שניידר היא מוזיקאית ובת להורים מוזיקאים שיש לה ניסיון עשיר בעולם מופעי המחווה והבמות המוזיקליות בארץ, שתעלה ביום שבת על במת "פסטיבל ניו אורלינס" במוזיאון תל אביב לאמנות (שייפתח מחר ויתקיים עד יום שבת), כשתופיע עם המופע "סווינג על עקבים גבוהים" לצד הרכב נשי שמוקדש כולו למחווה לשירי שנות ה-40 וה-50.
בריאיון מיוחד לרשת 13, שניידר סיפרה על החיבור שלה למוזיקה משנות ה-40 ("תמיד קיוויתי להיות חלק מהתקופה הזאת"), על תחילת הדרך ("זה מה שדמיינתי") ומגלה מדוע היא עושה מופעי מחווה: "עבדנו קשה כדי להרים את זה".
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
בבית, שניידר גדלה על מוזיקה משנות ה-40 וה-50. "ההורים שלי מוזיקאים והיו שרים בהופעות שלהם הרבה מוזיקה מהתקופה הזו", היא מספרת. "היא גם ליוותה את הסרטים שצפיתי בהם כילדה, הכול מתנקז לשם. בעיניי זו מוזיקה אלגנטית ומלאה בסטייל, כזו שמרגיעה אותי ונעימה לי. תמיד קיוויתי לחזור אחורה בזמן ולהיות חלק מהתקופה הזו".
היא לא מנסה לרצות את האוזן הישראלית: "אני לא ממש חושבת בצורה הזו, אני מתמקדת בלעשות מה שנעים ועושה לי טוב. יוצא שהרבה מהשירים מוכרים מאוד והקהל ממש מתחבר ושר איתנו, אבל יש פנינים חבויות וקסומות שאנחנו מכירות לקהל, וזה עושה את שלו. כשזה טוב אנשים מגיבים ישר, אני ממש מאמינה בזה". שניידר מאמינה גם שהמופע שלה הוא לא סתם עוד מופע: "כשאת עושה משהו מהלב - אנשים לרוב יתחברו אליו, אחרת זה סתם מופע קאברים חסר נשמה. אני הכי נהנית מזה בעולם, זה החזון והלב שלי".
חשבת שתגיעי לנקודה הזו בקריירה שלך בתחילת הדרך?
"זה מה שדמיינתי בראש עבורי כזמרת. להביע, להגיש טקסט של מוזיקה שנוגעת בי על הבמות הגדולות".
בפסטיבל, שניידר תשתתף עם המופע "סווינג על עקבים גבוהים" לצד הרכב נשי. "הכול התחיל כשדמיינתי מה אני רוצה שיהיה. היה שיר ששמעתי בדרך הביתה שהקסים אותי, וממש רציתי להוציא את הקולות שלו ולמצוא עם מי לשיר איתו", הסבירה, "'Old Cape Cod' של פטי פייג' המדהימה מבוצע במופע, והוא גם השיר הראשון שביצענו יחד".
היא פנתה לחברה שלה, מיכל לווינטון, ששרה איתה בהרכב מחווה אחר באותה התקופה: "שאלתי אותה אם בא לה להרים משהו ביחד והיא ממש התחברה לרעיון. התחלנו לדמיין ביחד איך זה יהיה, אבל הייתה חסרה לנו מישהי. תהינו מי זאת תהיה, ואמרתי למיכל 'וואו, יש מישהי עם קול מדויק', מעיין בלוויס. היא הייתה הראשונה שקפצה לי בראש, ומכאן התחילה הדרך שלנו".
השלישייה עברה לא מעט טלטלות ומהמורות בדרך ("עבדנו קשה כדי להרים את ההרכב הזה ואת החזון שבנינו יחד. לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיהן", אבל היא עדיין מאמינה שגם ויזואלית וגם ווקאלית הן מתאימות: "זה ייחודי בעיניי. לכל אחת מאיתנו יש אופי אחר לגמרי, ובכל זאת זה מתחבר בול. אנחנו מביאות טוויסט חדש לנוסטלגיה. אנחנו עושות עיבודים לשירים אהובים ומוכרים עם טביעת האצבע שלנו ועם המון נשיות".