נותנת למוזיקה לדבר: נינט טייב היא ההוכחה שהרוקנ'רול עדיין חי ובועט

בזמן שהמדינה סוערת ומאות אלפים גולשים בין כותרות לדרמות, בין כיבוש עזה לבין המשולש שלקה-איסקוב-תרצה, יש מי שבחרו לחזור לבייסיק, למוזיקה שמדברת היישר ללב ולגוף. נינט טייב הופיעה אמש (שלישי) בבארבי שבנמל יפו, והזכירה לכולנו למה אנחנו עדיין מתרגשים מרוקנ'רול טוב, כזה שמנער את הגוף, מחזיר לנו אוויר ומדייק אותנו מחדש.

הקהל היה שילוב מדויק של צעירים, מבוגרים, מעריצים ותיקים וסקרנים מזדמנים. לא מעט מהם באו לחפש רגע של שחרור, ונינט, עם כריזמה טבעית ולוק מנצח של רוקסטארית בינלאומית, ידעה בדיוק מה לתת. מהרגע שעלתה לבמה, היה ברור שהיא באה לתת שואו. היא לא זקוקה למילים גדולות, המוזיקה שלה דיברה בפני עצמה.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• חובבי האנימציה כבר הבינו מזמן את כוחה. הפסטיבל הזה ימשוך גם אתכם אליה
• אחרי שהסעיר את המדינה כולה: "השרוף" חוזר בקאמבק מפתיע
• "רק רוק": אביב גפן ומוניקה סקס הופיעו, והראו שהם כבר לא הבאד בויז שהכרנו

טייב פתחה באינטרו ישן, ולאחריו נכנסה אל השיר "סופרסטאר", פתיחה בטוחה ועוצמתית של פרפורמרית שיודעת בדיוק איך להחזיק במה ולשמח את הקהל, שהחזיר לה בהרבה אהבה בעצמו.

באמצע ההופעה, כשהבמה כבר לוהטת, הצטרף אליה גל ניסמן, סולן להקת פול טראנק, לארח לה חברה בלהיט המשותף "נגנב ממך". אפשר היה ממש להרגיש את הדופק של הקהל עולה. זה היה רגע מלא שיאים – חיבור קולי, מוזיקלי ואנרגטי מדויק. בהמשך, נשאר גל לבצע עם חברתו לבמה שני שירים נוספים, "אליס" ו"לישון בעמידה", שבוצעו באנרגיות כיפיות שחיבקו את הקהל באהבה.

אחד הרגעים המרגשים של הערב היה כשנינט ביצעה את "SDM (Self Destructive Mind)", שיר אישי וחשוף שכתבה ב-2018, והקהל הגיב לה בצורה חמה במהירות הבזק. אחריו הגיע הביצוע ל"שלא תיפול הרוח", שלפתע הרגיש מחובר מאוד למה שכולנו במדינה מרגישים כבר זמן רב. תקופה של חוסר ודאות, עומס רגשי וצורך אמיתי להחזיק אחד את השנייה.

נינט לא דיברה הרבה בין השירים. זה חלק מהקסם שלה. היא הייתה מדויקת, לא מכבירה, לא מתחנפת. פשוט נותנת למוזיקה לדבר, ולה. גם זה חלק מהרוקנ'רול, לא הכול צריך לבוא עם הסבר "לפנים".

לקראת הסיום, ביצעה המוזיקאית את "לא לפחד כלל", והקהל בבארבי חיבק אותו כמו מנטרה. זה הרגיש כמו רגע של שחרור, של נחמה. הקהל שר איתה את כל המילים, כאילו מנסה להיאחז באיזו אמת פשוטה בתוך ים של רעש.

ואז הגיע "Elinor", שסיים את ההופעה. זהו שיר עם פרץ של אנרגיה טהורה. הקהל קפץ, שר, צרח, שחרר. זו הייתה דרך מושלמת לסגור את הערב: לא בדמעות, אלא בזיעה, ברעש, בתשוקה.

כשיש כל כך הרבה רעשי רקע, המונים בחרו להגיע לבארבי ולקחת חלק ברגע אותנטי. נינט נתנה הופעה שלא ניסתה להרשים, אלא פשוט להיות. ובזמן כזה, זה אולי בדיוק מה שאנחנו צריכים.