ענקי הרוק הישראלי עלו אחד אחרי השני על במה אחת – וזה בדיוק מה שהיינו צריכים
פוליקר, תיסלם, שלום חנוך, דני סנדרסון ואהוד בנאי, מגיבורי הגיטרה הגדולים ביותר של המוזיקה הישראלית, עלו על במת "הערב הגדול של הרוק הישראלי", כשכל אחד מהם ביצע כ-50-40 דקות ממיטב להיטיהם. הביצועים אמנם היו מצוינים, אבל אם כבר מכנסים בערב אחד כמה מהאמנים הכי גדולים שפועלים בארץ, חבל שלא היו כמה שיתופי פעולה ביניהם שהיו מצליחים להרים את המופע כולו לגבהים גדולים אפילו יותר
ערב חג (ט"ו באב לא באמת נחשב לחג, אבל הבנתם את הכוונה) ואני לבד, מול אהוד בנאי. הבייביסיטר הבריזה, ומה שהיה אמור להיות דייט רומנטי, הפך למשימה עיתונאית. כיפית, כי מה יכול להיות לא כיף בהופעה שמכנסת את בנאי עצמו, יהודה פוליקר, דני סנדרסון, תיסלם ושלום חנוך בליל ירח מלא בהופעה תחת הכותרת "הערב הגדול של הרוק הישראלי" – אבל עדיין, משימה.
גם כמה מאותם אמנים, כך נדמה, באו למעין "משימה". כולם נתנו 50-40 דקות של להיטים בשרשרת, הביצועים היו "מצוינים" במובן המקצועי ביותר של המילה (אם כי הסאונד של אמפי MAX ראשון לציון, בו התקיימו ההופעות, אכזב מעט בחלק מהמקרים), אבל הרוח והרגש שהייתם מצפים שילוו הופעה חיה בסדר גודל כזה לא גרמו לה להתרומם לגבהים השמיימיים שאמנים כאלה יודעים להגיע אליהם, בטח ובטח כשכל אחד מהם מופיע לבדו ונותן הופעה מלאה.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
ובכל זאת, על במת אמפי "MAX" בראשון לציון עלו אמש (שלישי) בזה אחר זה הכותבים, המלחינים וגיבורי הגיטרה הגדולים ביותר של המוזיקה הישראלית, אז רע לתפארת זה לא יכול להיות. הקהל, מקריח ומכריס ברובו אבל עדיין מריח כמו רוח נעורים, ידע את כל המילים והצטרף לשירה, ואווירת ההייטק של "שפכנו מיליונים על ערב חברה" השתלבה היטב באווירת "חופשי זה לגמרי לבד", "השביל הזה מתחיל כאן", יצאה מהקופסה עם "עבודה שחורה", קיפצה בחינניות עם "גיל 16, הכול כזה מין קצפת ודובדבנים", "זוכר אותה מהמכולת", "אלף כבאים לא יצליחו לכבות" ו"מעשנים ביחד", מחתה ברכות עם "פרצופה של המדינה" והמריאה עם "משיח" ו"סוף עונת התפוזים".
ואולי מה שהיה חסר לערב הזה כדי להתעלות על עצמו באמת היה כמה שיתופי פעולה. אם כבר מביאים אמנים כאלה לבמה אחת, וגם בהתחשב בעובדה שחלקם כבר שיתפו פעולה בעבר במופעים משותפים, מתבקש לצ'פר את הקהל עם איזה שלום ודני, או יהודה ואהוד, או יזהר, דני ניצני ועוד דני. זה ה"גרוש ללירה" שהיה הופך את הערב הזה משורת הופעות שאין ביניהן באמת קשר, ל"ערב הגדול של הרוק הישראלי" באמת, כפי שטענה הכותרת שלו.
בשורה התחתונה, אם ציפינו מהערב הזה לאיזו אמירה על רלוונטיות או אי הרלוונטיות של הרוקנ'רול הישראלי הוותיק – אחת כזו לא הגיעה. מצד שני, הזדמנות לראות שורת אמנים גדולים ואהובים, שמבצעים בזה אחר זה את הלהיטים הכי גדולים שלהם, לא מזדמנת בכל יום. בהתחשב בזה, קשה לחשוב על דרך מוצלחת יותר להעביר ערב ט"ו באב קיצי וכיפי, במיוחד אחרי שהיתושים התייאשו וחזרו לישון בחולות ראשון לציון. חג אהבה שמח היה לנו, ובימים כמו אלה שאנחנו עוברים בשנים האחרונות, זה בדיוק מה שצריך.
