"זה היה מתבקש": היוצר שהחליט להלחין יצירה עתיקה חובר לברי סחרוף
יגל הרוש קם בליל יום כיפור אחרי שחלם חלום רע, וקרא את "כתר מלכות" של רבי שלמה אבן גבירול. כעת, לרגל עליית המופע בספרייה הלאומית בירושלים, עליו עבד במשך 4 שנים, הוא סיפר בריאיון מיוחד לרשת 13 על האמנים שישתתפו איתו במופע, המנהג של היצירה שהולך ודועך ועל פסגת היצירה של הכותב שלה
רגע לפני שהמופע "כתר מלכות" יעלה בשבוע ביום השני הקרוב (1 ביוני) בספרייה הלאומית (בניהולו האמנותי של אפי בניה), הזמר ונגן הקמנצ'ה והניי יגל הרוש סיפר בריאיון מיוחד לרשת 13 על הרגע בו הבין שהוא חייב להלחין את היצירה הזו ("הוא ריפא את הלב שלי"), על החיבור עם ברי סחרוף ("יש לו פרויקט שנוצר משירים של אבן גבירול") והקושי בהלחנה שלו ("היא דורש סבלנות, הוא כתב מפוזר מאוד").
"כתר מלכות" היא יצירה של המשורר הרבי שלמה אבן גבירול, אותה הוא תמיד הכיר. "בעבר נהגו לשורר אותה בעלות השחר של יום כיפור, כך שהיא מופיעה בכל מחזורי יום כיפור של עדות המזרח, רק שבפועל המנהג כבר כמעט דעך וכיום מעטים הם בתי הכנסת שנפגשים ושרים אותו", הוא מספר. למרות המנהג, המפגש המחודש שלו עם היצירה היה דווקא בליל יום כיפור: "התעוררתי מסיוט ב-4 בלפנות בוקר. לא הצלחתי לחזור לישון, אז פתחתי את מחזור יום כיפור, והיצירה הופיעה שם. התחלתי לקרוא, בית אחר בית, וגיליתי שמתארים את מקורו האלוהי של האדם ואת תאוותו לראות שוב את פניו של אלוהים. זו הייתה נחמה גדולה עבורי". לאחר אותו לילה, הוא החליט להכיר תודה לאבן גבירול: "הוא ריפא את הלב שלי, אז החלטתי להלחין את היצירה הזו. זה לקח לי ארבע שנים, ואני עדיין ממשיך בכך".
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
למרות שהיצירה מופיעה במחזור כיפור, הרוש לא חושב שהיא קשורה בהכרח לדת: "הוא היה נפש סוערת שחיפשה את המעיין הנובע של הקיום. במובן הזה, היצירה היא מסע פילוסופי מיסטי על הדרכים בהן אלוהים מתגלה ועל המקור של הנשמה של בני האדם. זה קשור לכל מי שרוצה לקלף מעצמו את השכבה הראשונית של הקיום ומי שנמצא במסע של חיפוש".
לדבריו, הלחנת הפרויקט לקחה לו זמן רב מאוד: "היצירה הזו דורשת המון סבלנות. קודם כל, זו יצירה מאוד ארוכה, מדובר ב-40 בתים, ודבר שני זה שבשונה מיצירות אחרות מימי הביניים, אין פה חריזה עקבית. הוא כתוב מפוזר, המבנים הפואטיים שלו נבנים ומתפרקים. זה אומר שאי אפשר להלחין אותו בנוסחאות הרגילות של בית-פזמון. צריך ממש לקרוא הרבה פעמים את הטקסט בקול ולחפש את הלחן שחבוי בו. בנוסף, כל בית שיר הוא בעל אווירה שונה לחלוטין עם הלך רוח שונה, ולכן בחרתי במסגרת המקאם, שבמסורת שלה יש רגש אותו הוא מבקש לעורר".
כשהוא התחיל את תהליך העבודה על הלחן, הרוש בחר ליצור 7 פרקים: "מהנשגב עד לתהומות הקיום האנושי וחזרה דרך התפילות, אבל חשוב לי להדגיש גם שהכוח של המערכת המוזיקלית הזו הוא ביכולת לשחזר את כל המודוסים המוזיקליים והלכי הרוח לשיר אחד, לצייר את כל סולם הרגשות האנושי כשיר אחד". אפי בניה ובית הקונפדרציה, שעומדים מאחרי המופע, עודדו את הרוש להוציא את היצירה לאור: "זה המקום שלי להודות להם על כך. לדעת שיש ליצירה כזו במה, למרות כל המורכבויות שלה, מאפשרת לנביעה של היצירה להמשיך".
במופע החדש, מארח הרוש את סחרוף ואת זיו יחזקאל, חיבור שהתחיל כשהוא רק החל את מלאכת ההלחנה של היצירה. "היו קטעים שהלחנתי שיועדו לזיו, שהוא אולי אחד הקולות המיוחדים בשירת ה'מקאם', המערכת המודאלית-מוזיקלית של המזרח בה השתמשתי להלחנה", הסביר, "עוד בזמן הלימודים במחלקה למוזיקה ערבית, המורים שלי שמופיעים בכל רחבי העולם הערבי, אמרו שמאז פאריד אל-עטרש, הם לא שמעו מבצע כמוהו. אני מאמין שהוא עיטור ראוי ליצירה הזו, הוא באמת הביא איתו הבעה נפלאה".
עוד אומר הרוש כי היו קטעים ביצירה שיועדו לסחרוף, קטעים שלדבריו העומק של המוזיקאי הוותיק התאימו מאוד לתיאורי התהומות האנושיים של אבן גבירול. לסחרוף קיים כבר פרויקט שלם שנוצר משירי אבן גבירול שהוציא יחד עם רע מוכיח ("אדומי השפתות"): "מבחינתי, זה שברי ישיר את 'הכתר' מהווה המשך ישיר ומתבקש של היצירה שלו. אני חושב שגם הוא הרגיש את הקו המחבר בין הפרויקטים. הוא גם אמר שהוא רואה את הרוקנ'רול שבאבן גבירול, את היכולת שלו לבעוט ולתאר את התהום היומי בצורה אסתטית. במובן הזה, הגיטרה של ברי מתאימה מאוד לתיאור של הרגעים הצורמים ביותר של האנושות, בהם הנשמה נחרכת, נשרטת ועולה יחד עם סולם הצלילים של הגיטרה שלו, בחזרה למקום של אור".
מבחינתו הרוש, "כתר מלכות" מהווה את פסגת היצירה של אבן גבירול. "הוא כתב בפתיחה 'שמתיה על ראש מהללי וקראתיה כתר מלכות'. אני חושב שגם עבורי, כמלחין ומבצע, היצירה הזו הוציאה ממני עומק הלחנה שלא הכרתי. משהו בטסקט העמוק הזה חשף אצלי נביעה של לחנים שלא הכרתי קודם. אני חושב שהייחודיות של היצירה הוא החיבור בין העולמות המוזיקליים, מוזיקה סופית, טורקית ופרסית, מוזיקה ערבית ואנדלוסית, מוזיקה הודית לצד הטקסט העברי והגיטרה של ברי, הכול יחד מייצר תפילה מודרנית שצובעת את המופע כבית תפילה חדש".
המופע בנוי כחטיבה אחת, ללא הפסקות - ולדבריו, לא יהיו גם דיבורים ביניהם. "בעיניי הדבר מאפשר למאזין ולמבצעים לעבור את המסע שאבן גבירול רצה שנעבור כשאנחנו שומעים אותה", סיכם. "הוא חווה חוויה מיסטית, אפשר להגיד, כשהוא כתב את היצירה הזו. זו קפסולה לדורות הבאים, כך שמי שיבצע את בתי השיר יחווה חוויה דומה לשלו".