"הטראומה נצרבה בי ובנתה אצלי נרטיב שלם לאורך כל הילדות"

בזמן שמוזיקאים ישראלים רבים דוחים הוצאות, מחפשים את הרגע הנכון ותוהים אם בכלל ראוי להוציא מוזיקה בתקופה כה מלאה ברעשי רקע, אולי דנון בחר להיכנס לתוך הסערה. לאחרונה הוא שחרר את אלבומו השלישי "השבר הסורי-אפריקני", שבו הוא עוסק לא מעט בגירושים של הוריו, אותם הוא מגדיר לא פחות מחוויה טראומטית.

"יש לי מעט זיכרונות צלולים מהימים ההם", מספר דנון בן ה-26 בריאיון מיוחד שהעניק לרשת 13 לרגל צאת האלבום, שיושק ב-10 בספטמבר במועדון "המרץ 2" בתל אביב וב-20 בספטמבר ב"הצוללת הצהובה" בירושלים. "הייתי בן 4.5 כשזה קרה, וכדרכה של טראומה – היא נצרבה בי ובנתה אצלי נרטיב שלם לאורך הילדות", המשיך לומר. לדבריו, השבר המשפחתי שחווה, שממנו הוא שאב השראה גם לשם האלבום, הוא אמנם נושא שחוזר ומופיע ביצירתו, אבל לא מכביד עליו בחיי היומיום שלו: "עברו הרבה שנים מאז והחיים שלי כבר מעוצבים סביב זה לגמרי. אני לא מתעסק בזה יותר מדי, להפך, זאת הברירה הטבעית שלי".

לעומת זיכרונות ילדותו, השירים הם מקום אחר לגמרי. "כשאני כותב, אני מנסה להיות כמה שיותר קרוב לתת-מודע, לדברים שאני שומר במאחורה של הראש, ואז בהחלט קורה שעניין הגירושים, לצד עניינים אחרים, צף ומופיע", אמר.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "משהו בי חזר לדפיקה בדלת ששינתה את חיי": האחות השכולה שהפכה לרקדנית פותחת הכול

• "המקומות העמוקים והאמיתיים של הנפש": עידן רייכל בצעד מפתיע

• מופע המחווה שהביא את מתי כספי לכדי דמעות: "מודה לכל התומכים בי"

הטראומה המשפחתית של דנון מתערבבת באלבום החדש עם הטראומה הקולקטיבית שכולנו חווים מאז טבח 7 באוקטובר. את השבת השחורה חווה המוזיקאי הצעיר בזמן שהיה בחופשה בפורטוגל, שם מתגורר אביו. כמו רבים אחרים ששהו בחו"ל באותה עת, גם הוא הרגיש שיש בו צורך לחזור לארץ: "הרגשתי שאני לא מסוגר להישאר שם ושאני חייב לשוב ארצה, דווקא כשהכי מפחיד כאן".

נראה כי כישרונו של דנון עובר בגנים, שכן סבו היה שלמה בר שביט ז"ל, מענקי התיאטרון הישראלי, שהתפרסם גם כשחקן שראינו על המסך הגדול והקטן – וגם כמי שהעניק את קולו לקוף ראפיקי ב"מלך האריות". זיכרונו של הסב המנוח מלווה את היוצר בדרכו היצירתית גם כיום. "הוא היה איש מיוחד, ואני מתגעגע אליו וחושב עליו הרבה" הוא מספר. "על ההתמסרות הטוטאלית שהייתה לו לאמנות המשחק ולמקצוע הזה על כל היבטיו. הוא לא בחל בשום אמצעי, שם את התיאטרון במקום הראשון והגשים את עצמו באמת." לדבריו, מה שמניע אותו הוא לא לחץ חיצוני, אלא כוח פנימי: "מה שמפעיל עליי לחץ להוציא אלבומים זו האהבה שלי למוזיקה ולכתיבת שירים, הקצב שבו הם נכתבים והרצון שלי לשים אותם בעולם".

דנון רואה בסבו מודל לחיקוי, אבל גם מקור לקנאה יוצרת. "עבורי זה מעורר השראה וקנאה כאחד. אני חושב שהיה לו צורך פנימי עמוק מאוד, הישרדותי כמעט, להיות על הבמה ולהופיע, ואולי בזה אנחנו קצת דומים", הסביר. הוא אמר גם כי הוא מצטער שלא זכה לראות את סבו בשיאו, וגם שהוא ראה אותו מופיע פעם אחת בלבד, בחגיגת יום הולדתו ה-90, שהתקיימה כמה חודשים לפני מותו של בר שביט, ב-2019.

יצירה בצל המלחמה

"השבר הסורי-אפריקני" מגיע לעולם כשדנון בן 26 וכמעט עשור לאחר צאת אלבומו הראשון, "שתיקת האדמה", ששוחרר ב-2016. לדבריו, מאז הוא נתקל לא פעם באנשים שאמרו לו שהוא "צעיר במיוחד". "להפתעתי, גם כיום עדיין מתייחסים אליי כצעיר מאוד, למרות שבמועדון ה-27 יש מוזיקאים ששינו את העולם", הוא אומר בהומור.

דנון רואה בגישה הזאת משהו מעט מטעה: "ילדים בני 18 נשלחים למלחמה, או, להבדיל, מבקיעים גול בגמר מונדיאל. נראה לי שהגיל שלנו הוא לא כרונולוגי, הוא נע קדימה ואחורה כל הזמן, בהתאם למצבים שונים".

האלבום החדש היה אמור לצאת ביוני, אבל דנון החליט לדחות את שחרורו בשל מבצע "עם כלביא": "זה היה תוך כדי המלחמה עם איראן, והחלטתי לדחות, והנה, אין מלחמה עם איראן, וזה עדיין לא מרגיש כמו זמן 'נכון' להוציא בו מוזיקה, בימים כל כך קשים". הוא מודה שהמלחמה השפיעה עליו עמוקות: "היא ערערה הנחות יסוד שהיו לי והכניסה אותי למצב קבוע של ספק, מועקה וחוסר אמון".

למרות הקושי, אולי דווקא בגללו, דנון מאמין בכוח הנחמה של המוזיקה. "אני חושב שלהרבה יוצרים יש פנטזיה שלאמנות שלהם יהיה כוח להזיז משהו במציאות, לפקוח עיניים לאנשים", הוא מודה. "גם אני חוטא בזה כנראה, אבל אני לגמרי אסתפק בלדעת שמי ששמע את האלבום הרגיש, ולו לכמה דקות, שהמציאות פחות כבדה עליו. יש לזה ערך גדול בעיניי".