"סאבלימינל והצל לא באמת צריכים לעשות הרבה כדי להחזיק את הבמה ולרגש את הקהל"
הופעת האיחוד של סאבלימינל והצל הייתה חוויה של הנאה צרופה, סופר נוסטלגית, שהתקבלה באהבה רבה מצד הקהל שהתגעגע ושמח לחזור לשנת 2002. ניכר היה שסאבלימינל והצל חיכו לערב הזה שנים, או כמו שסאבלימינל אמר במהלך המופע: "הכל קורה מדויק במקום ובזמן"
המופע נפתח כשצמד הראפרים האייקוני עמד אחד מול השני על הבמה ושר יחד עם הקהל את 'באנו חושך לגרש' והרוויחו את התמה של המופע הזה, שהוא בעצם איחוד והסכם שלום שהתחיל ביניהם, פיוס שהם רוצים להנחיל גם בעם ישראל. לראייה, הווידאו ארט בהופעה כלל, בין היתר, תמונות של חיילים קרביים ויונת שלום שמתעופפת באוויר.
כתבות נוספות בתרבות ובידור
- פמלה אנדרסון טוענת כי טים אלן ('צעצוע של סיפור') הטריד אותה מינית
- רן דנקר מוציא שיר חדש: "כל מה שרציתי להיות"
- משינה חוגגים 40 שנה עם מופע שמקיים את ההבטחה - חגיגה
אחרי שהעיפו את הקהל עם הפתיחה של הלהיט הענק 'הפינאלי', הגיע אחד הרגעים הגדולים של המופע, כאשר לאחר המילים "עכשיו דממה" החליטו הראפרים לעצור ולכבד גם את הצד השני של הקהל, שוב עם אותו משפט אייקוני, והמשיכו לתת בראש. המחויבות לקהל בהופעה הייתה מרגשת, והקהל קיבל באהבה ובסלחנות גם בעיות סאונד קלות שצצו לאורך המופע. אנחנו הרי חיים בישראל, וסאבלימינל והצל היו פתוחים עם הקהל והרגישו בנוח גם לצחוק על הזמן שעבר, ושלפעמים נשכחת מילה פה ושם.
חברי משפחת טאקט, שגם ביניהם התקיימה אווירת האיחוד, עלו על הבמה, ומורן מזור שרה מעולה את "הסוד" במקום שרית חדד. סיוון עלתה עם "הגעתי לכאן כדי לנצח" וזכתה לאהדה מהקהל כשהיא מפגינה יכולות ווקאליות מעולות. איציק שמלי, שי 360 וגבריאל בטלר – האמנים אכן קיבלו אירוח מכובד עם מקום לשיר גם את השירים שלהם.
בסוף ההופעה סאבלימינל סיפר על השנה הקשה שעברה עליו, ועל מות אביו. הוא חיפש את אמו בקהל ושלח אליה אהבה, דיבר על כך שהילדים שלו נמצאים בקהל והקדיש את השיר 'חלום של גבר' לאשתו. הצל הוסיף ואמר שעצם העובדה שהילדים שלו נמצאים בקהל וזוכים לראות אותו על במה גדולה – זה הניצחון הגדול שלו.
זו הייתה הופעה מרהיבה, וניכר שהצמד עבדו קשה כדי לקיים אותה על הצד הטוב ביותר. הם הופיעו פצצה ונתנו שואו. הרקדניות היו מצוינות, ובעיות הסאונד היו נסלחות כי ההופעה הייתה מושקעת. אבל האמת, סאבלימינל והצל באמת לא היו צריכים הרבה כדי להחזיק את הבמה ולרגש את הקהל, שאהב והתגעגע אליהם.