האליטות החדשות: משה פרץ פותח את הקיץ במסיבה לטינית

דיז אנד גוף – "סוף שבוע"

[youtube_embed youtube_id='RmwxhavOgM8']

בעולם פופ שבו סטטיק ובן-אל הם המלכים ואיב אנד ליר הנסיכים, כולם רוצים לקמבן היפ הופ, דאנס, ראגטון ומזרחית. אדם מדר וגיא עמית, שכבר הפיקו לרון נשר ושקד קוממי ב"רומאוהב", הם עכשיו הצמד "דיז אנד גוף", ומנסים להביא אותה ב"סוף השבוע". יש להם אנרגיות טובות, והם יודעים לחבר ביטים עם מלודיה, אבל הטקסט לא מספיק מבריק והתחושה הכללית היא שזה לא הדבר האמיתי אלא "ליד". כלומר, אם סטטק ובן-אל הם על משבצת המבריקים שמעיפים לכולם את המוח, ואיב אנד ליר נשמעים אותנטיים שמדברים בשפה של השטח, "דיז אנד גוף" הם אלה שמנסים להישמע כמו, קצת מזה וקצת מזה, ולא מביאים משהו מקורי משל עצמם. יופי שיש לכם קליפ עם בחורות שמנענעות, תאורה צבעונית וקונפטי. אולי זה היה מספיק פעם, מזמן, לפני שהמהפכה התחילה.
ציון: 3

זוהר עזרא - "שירה קסומה"

[youtube_embed youtube_id='FhdySXDD1rE']

אמנים גדולים מרגשים אותנו ממרחק שנים, גם אחרי שהפסיקו לשיר, גם אחרי מותם. כזו היא אהובה עוזרי ז"ל הגדולה, אישה קסומה, יוצרת קסומה, שיצרה את "שירה קסומה" במיוחד עבור זוהר עזרא לפני 15 שנה ולפני מותה השביעה אותו שיקליט את השיר. עזרא, כישרון שפרש, החליט לחזור ולשיר בעקבות בקשתה האחרונה של עוזרי ז"ל ממנו. השיר הזה, על מילותיו ולחניו, עוצמתי ומרגש, כמו שרק יצירה נגאלת של יוצרת כמו עוזרי יכולה להיות. עזרא, זמר לא רע, אבל לא מושלם, שר כאן סביר, לא מבריק, אבל התאמתו לשיר מורגשת, השירה שלו היא מכל הנשמה והמאוול שלו בסוף אדיר. בקלות הוא יכול להתארח עם השיר הזה, ואולי עם נוספים שיצרה עבורו בזמו עוזרי, במופע של דקלון וסגיב כהן.
ציון: 4
שריף - "ממשיכה לבד"

[youtube_embed youtube_id='b4YSXM40fMk']

בז'אנר שירי הדיכאון בסגנון טורקי יש כמה זמרים עם קריירה ארוכה שמדי פעם מפציעים עם שירים חדשים ומנסים לחדור שוב למיינסטרים. אחד מהם הוא שריף (שמו המלא מייק שריף), שהחל את הקריירה כ"ילד הפלא הדרוזי" ומאז עבר שורת תהפוכות. אז הילד כבר מזמן הלך ונשאר סוג של פלא. שריף הוא זמר טוב, קול חזק, מסלסל טוב. אין בקול שלו משהו שיגרום למי שלא אוהב את הז'אנר הטורקי להתחבר אליו, אבל מי שהז'אנר הזה אהוב עליו, לא יכול שלא להעריך ואף לחבב את היכולות של שריף. בשיר החדש "ממשיכה לבד" הוא חובר למאסטרו של הז'אנר, רונן מיכאלוב, האבי אוחיון של שירי הדיכאון של זמרים צעירים המיועדים לקהל צעיר. מיכאלוב יצר עד היום עשרות להיטי דיכאון שכאלה, שרובם הגדול מצליחים ברשתות החברתיות ולא פורצים מהם החוצה. השיר הנוכחי הוא עוד אחד בשרשרת שחורזת "לב" עם "כואב" ומספרת על בחורה שעוזבת גבר. הכי שחוק ובנאלי. אבל זה עובד, במיוחד כשהלחן בסדר ושריף מרים את השיר, בסיוע העיבוד וההפקה המוזיקלית של מאיר משעלי.
ציון: 3.5

משה פרץ - "קרמלה"

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-music-029' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_0mn8eony' duration='238']

שורת המפתח ב"קרמלה", השיר החדש של משה פרץ, היא כמובן "אולי נרקוד כמו בהוואנה ולא כמו ביוון". המוזיקה המזרחית עוד מלקקת את פצעי המכה שספגה מההיפ הופ והראגאטון בקיץ הקודם, והפיתרון שפרץ מביא, יחד עם אבי אוחיון ודורון מדלי, הוא אחד הישנים שבספר, ללכת על הלטינו (אגב, שנייה לפני שרותם כהן שחרר את הדואט שלו עם דסמר הקובני, שיצר את "ביילנדו" לאנריקה איגלסיאס). הלטינו עובד טוב למזרחית עוד מימי "מרגריטה" של שלומי שבת שיצא לפני 28 שנה. פרץ תמיד היה הפופי ביותר מבין חבריו לגל המהפכה הים תיכונית של סוף העשור הקודם, ובהתאמה לכישרון שלו ושל אוחיון ומדלי, "קרמלה" הוא שיר יעיל, כזה שאוסף ממיטב האלמנטים של להיטים מוכחים ומחדד אותם. הוא קליל, קליט, חמוד, מקפיץ, עם ליווי שיושב יפה על איזורי הסלסה א-לה "שולה" של אטרף ושני קטעי קלאב שירקידו עוד יותר את הרחבות. בחתונה הקרובה למקום מגוריכם כבר בל"ג בעומר הקרוב. אחלה דרך לפתוח את הקיץ.
ציון: 4.5

פאר טסי – "מה נשאר לך"

[youtube_embed youtube_id='UtTRy1Y-iCo']

במוסיקה הים תיכונית מחלקים שירים בדרך כלל לקצביים ושקטים. מעטים הלהיטים שמצליחים להיות גם וגם. מעטים הזמרים שמצליחים לשכנע בשירים שיש בהם איזון נכון בין קצב לרגש. "מה נשאר לך" החדש של פאר טסי הוא שיר שמצליח להיות הכל. גם עוסק ברגשות ומצליח לגעת, גם מספיק קצבי כדי לגרום לאנשים לקום מהכיסא, וגם מספיק מזרחי, עם ליווי מגניב של כלי מיתר (אורגינליים) וכלי קשת (מתוכנתים), כדי להיות מנוגן בחפלות. טסי הוא זמר עם איכויות שמסוגל לגרום למאזין גם להתרגש וגם לרקוד באותו השיר, וזה לא מעט. המילים של עדן חסון מצליחות להביא איזושהי זווית מעניינת על הסיטואציה הנדושה של פרידה. הלחן, גם הוא של חסון, יפה, והפזמון קליט מהאזנה ראשונה. על כל החבילה מנצח המעבד והמפיק (והמאסטרו) יעקב למאי, שטסי הוא הבייבי שלו. למאי מתמחה בלתפור לטסי חליפות, וזו אחת החביבות שבהן. יופי של שיר.
ציון: 4.5

 

עוד ברשת תרבות:

בדיסני מחפשים שחקן ישראלי שיגלם את אלאדין

בחנו את עצמכם: האם תצליחו לזכות את שחקני הוליווד בצעירותם?

כמה אתם באמת מכירים את משפחת סימפסון?