"דומע בחלון הרכבת": סיפורו של בן ה-13 שנספה בשואה הפך לציור בחול

גאבור ארדש בן 13, כתב את שיריו במקום מחבוא בבודפשט. הוא היה סגור בחדר קטן, ללא חלון, במשך שישה חודשים, יחד עם אמו, סבו וסבתו. לאחר שהות ממושכת יצא מהמחבוא כדי לנשום אוויר ואמו רצה אחריו. הם נתפסו על ידי אנשי צלב החץ שירו בהם והשליכו את גופותיהם לנהר הדנובה. במקום המסתור נשארו הסבא והסבתא האומללים של גאבור. הם אספו את הפתקים עליהם כתב את שיריו ואיגדו אותם לכדי ספר שירים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• 30 שנה לסרט "רשימת שינדלר" - השחקן עזרא דגן סוגר מעגל
• מוזיאון פולין והפילהרמונית הישראלית מציינים 80 שנה למרד גטו ורשה
• 10 סרטים מומלצים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

טל סונדק החליט להנציח את אחותו שנפטרה ביום השואה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. לאחר מותה, יום השואה קיבל משמעות חדשה עבור סונדק שהחליט להנציח אותה באמצעות טקסטים של משורר צעיר שנספה בשואה. הוא קרא את ספרו של גאבור אֵרדֵש לאחר שהלחין את שיריו של גאבור, סונדק חיפש נציג ממשפחתו של הנער בארץ. להפתעתו גילה את מריאן מילר (בת דודתו הראשונה של גאבור) ששרדה את השואה כשהייתה ילדה ולימים היא זו שהוציאה את שירי בן דודה לאור. השיר מלווה בציורי חול של אילנה יהב שאיירה את סיפורו של גאבור.