הזרקור: האמנים החדשים שאתם חייבים להכיר

בכל יום עוד ועוד זמרים מתחילים משחררים שירים לרדיו ומנסים להגיע לקהל הרחב. לכבוד הדור החדש של המוזיקאים בישראל פתחנו את מדור "הזרקור", לתת להם את החשיפה הראשונה והקריטית. והפעם: מור יורמן קוראת לפעולה, אלירן איציק פותח דף חדש בחיים וליאור שיקווה ינחם אתכם עם שיר נוגה. קבלו את הזמרים החדשים שאתם חייבים להכיר

הזרקור
הזרקור | צילום: דור אליהו, בר גוטהרץ, אילן טייב

מור יורמן – "הכל הפוך פה"

"אני בת 28, במקור מבת ים אבל עכשיו גרה ברמת גן. מגיל 11 התחלתי להופיע עם התזמורת של הקונסרבטוריון המקומי והופענו בכל הארץ. הייתי בלהקות נוער כולל צעירי תל אביב ואני מלמדת פיתוח קול היום. אני נמצאת על הבמה מאז ומתמיד, אני עושה הרבה חתונות ואירועים וזה בית ספר נפלא לזמרים כי אתה צריך ללמוד לקרוא את הקהל שלך. אם הקהל לא מגיב צריך לשנות דברים ולעבוד עם כמה שיותר סגנונות כדי להתאים את עצמך. מעבר לזה אני עושה הרבה הופעות רחוב וזה ממש כיף. בחתונות זה מאוד מפואר ובהופעות רחוב אין גלאם אבל יש בהופעות האלה משהו אינטימי. אנשים הולכים ברחוב, ממהרים למקום כלשהו, נמצאים עם שקיות בידיים או עם המשפחה ופתאום הם עוצרים ונהנים לשיר איתנו. אני רואה את החיוך שעולה להם על הפנים וזה משהו נורא נחמד ונעים. אני מתפרנסת מהמון כיוונים שונים בתוך הדבר הזה שנקרא מוזיקה".
ספרי לנו על השיר "הכל הפוך פה".
"השיר נכתב עם שמרת שרף ובן שופן לפני שלוש שנים. אני זוכרת שבאותה תקופה היו בלוני תבערה שהציתו את עוטף עזה ובאותם ימים היו שריפות באוסטרליה או בקליפורניה והרגיש לי כאילו העולם בוער. השיר בא להצביע על הכאב בצורה לא פוליטיקלי קורקט, בקטע של 'בואו נסתכל לכיעור בעיניים'. בקליפ מכערים אותי לאט אלט וזה בא לסמל את הכאב שאי אפשר יותר להתעלם ממנו או לכסות את העיניים, הכל נורא גלוי. לא משנה כמה ננסה להתעלם מזה, זה בלתי אפשרי. הלכלוך שנצמד אלי בקליפ מסמן את האבק שנדבק אלינו. אני רוצה לחיות בשלווה אבל זה לא קל, בתוך עמי אני חיה. הלכלוך בא להמחיש את חוסר הסדר, האנרכיה ואולי את החרדות התמידיות שיש לנו".

הקשיבו לשיר "הכל הפוך פה" של מור יורמן
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-110-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_wmkt1rwu' duration='228']

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"קל לי לענות על זה אבל לא קל לי להגיד את זה בקול רם. אני פשוט רוצה להמשיך בתוך היצירה המוזיקלית – לכתוב, לשיר, ליצור ולהופיע. כרגע אני מתכוונת לשחרר אלבום. אם לחלום בענק אז אני לגמרי רואה דברים מעבר למדינת ישראל, אני רוצה לעשות דברים בחו"ל, להופיע שם. אם אני צריכה למקד את זה לדבר הכי גדול מבחינתי אז להמשיך להופיע ושאנשים ישמעו את השירים שלי, זו הצלחה עבורי. מבחינתי להגיע לכמה שיותר אנשים שיתחברו לשירים שלי".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"כאמנית חדשה שמוציאה שיר מקורי חדש, הדבר הכי קשה להתמודדות זה המקומות שאני נופלת בהם, כמו להשוות את עצמי לדברים גדולים מאוד שמצליחים. אני אומרת שאני נופלת בזה כי ההשוואה הזו היא לא אמיתית. זה קשור לכסף וחוסר חשיפה, אבל כל המקומות שאמנים מתחילים מנסים להשוות אותנו למי שאנחנו רוצים להיות... אי אפשר להמשיך עם זה. כל הזמן צריך להיות בעשייה ולעבוד, רק ככה אפשר להגיע למשהו. בסוף זה מסתכם בכמה אני מאמינה בעצמי.

מור יורמן תופיע בדק של נמל תל אביב בתאריך 18.8 בשעה 18:00 בשיתוף עם בית היוצר. הכניסה פתוחה בחינם לקהל הרחב.

מור יורמן
מור יורמן | צילום: אילן טייב

 

אלירן איציק – "הרוב טוב"

"אני בן 38, נשוי ואבא לשניים. בעשור האחרון הייתי בתחום של כלבים – אילפתי כלבים ומכרתי ציוד ומזון לבעלי חיים. כשלתי מאוד מבחינה כלכלית ואז הגיעה הקורונה ולמעשה כל הקולות הפנימיים שבי, אלה שבראש ולב, אמרו לי שאני לא חוזר למציאות ההיא. לא התאים לי המרדף והשעות המטורפות וההשקעה האינסופית בכל דבר שהוא לא אני. ההחלטה ללכת עם המוזיקה עד הסוף היא הדבר המרכזי בחיים שלי כרגע. אני מנגן על גיטרה מגיל 12 והמוזיקה היא חלק בלתי נפרד ממני מאז. עד התקופה האחרונה לא ניגנתי בצורה מקצועית, נקרא לזה נגן חדר שינה, אבל המוזיקה נמצאת בדם שלי בווליום גבוה יותר משאר האנשים. אני כותב שירים מגיל עשר ועד היום תמיד כתבתי למגירה".
ספר לנו על השיר "הרוב טוב".
"השיר נכתב לפני חצי שנה. הוא מדבר על ההתמודדות עם המפלצת שנקראת מאניה דיפרסיה. אני מאובחן עם המחלה מגיל 21 למעשה. זה משהו שתמיד היה לצידי כל החיים, הקוטביות בין טוב לרע. קריאה של מילות השיר מתארת בצורה מאוד פרועה מה זה ואיך השינויים האלה מרגישים כשחיים את זה, איך זה מרגיש לחיות בידיעה שכשגם כשטוב לך אתה יודע שזה כנראה זמני מאוד ותיכף תגיע הדיפרסיה. זה לחיות עם מפלצת ולהבין שגם כשהכל על פניו יציב ומתפקד, זה שברירי יותר מאשר אצל אחרים שהם יציבים או מאוזנים".

הקשיבו לשיר "הרוב טוב" של אלירן איציק
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-114-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_yj5inwrk' duration='233']

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"הכי רחוק שאפשר, שכל המדינה תשיר את השירים שלי. אחרי הרבה שנים עם ההתמודדות לומדים להשאיר את הרגליים על הקרקע אבל אני חולם הכי רחוק שאפשר. בחלומות יש קיסריה ולייב פארק ראשון לציון. יש אלבום זהב ופלטינה ושירים שנכנסים לפלייליסטים הכי נחשבים. גם הראיון הזה הוא הגשמת חלום מבחינתי. עצם זה שבן אדם אחד אהב את השיר ועניין אותו מספיק ליצור איתי קשר, זה שווה יותר ממיליון דולר. היו לי כספים בידיים והייתי במקומות נמוכים. אני מעדיף את זה על פני מיליון דולר".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"אצלי אישית הקושי הכי גדול הוא תהליך הכתיבה מפני שלא מדובר בשירים פשוטים או שמחים אלא בשירים אישיים וחושפניים. זה תהליך כואב שהדף סופג את המילים אבל הכל מגיע מבפנים. שום דבר לא משתווה לקושי של היצירה עצמה אבל זה מאוד מרפה. קושי נוסף הוא להגדיר מטרות ריאליות, לקבוע יעדים עם לוחות זמנים ולהבין אם זה ריאלי או לא. צריכים להיות קשובים לביקורות וללמוד מהן כל הזמן. צריך לבוא עם ראש פתוח ולהתנסות בדברים חדשים, על אחת כמה וכמה כשמדובר במוזיקה".

אלירן איציק
אלירן איציק | צילום: בר גוטהרץ

ליאור שיקווה

"אני בן 35 מתל אביב. אני מוזיקאי, כותב ומלחין לעצמי ובימים אלה אני בדרך למיני אלבום ראשון. אני נמצא על הבמות בתחום המשחק מגיל עשר ואני בוגר בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. המשפחה פרגנה ודחפה ותמיד אהבתי את המקצוע, אבל לקח לי כמה שנים להבין את הבסיס שלי ולהבין שאני מוזיקאי. לדעתי זו הדרך הכי טובה שלי לתרום לעולם. כל החיים הקשבתי לזמרים וזמרות מעולים כמו ג'וני מיטשל, בוב דילן, אלאניס מוריסט וטורי איימוס ולכן הדבר הכי חשוב לי הן המילים והכוונה בשירים, מה אני יכול להגיד ואיך אני יכול לעזור לשנות דברים. אני משתייך לקהילה הלהט"בית ואני חייב לציין שיש היום הרבה היצע לקהילה מבחינה מוזיקלית, אבל אחרי פרידה שעברתי לא מצאתי שיר טוב להתנחם בו. אנחנו חיים בתקופה שיותר מקבלת אבל עדיין יש עוד דרך ללכת. מקווה שיהיה שם מישהו שישאב עידוד מהשירים שלי".
ספר לנו על השיר "ג'וני".
"השיר 'ג'וני' מלווה אותי תקופה לא קצרה, משהו כמו עשר שנים ולקח הרבה זמן עד שהוא קיבל את הצורה הסופית שלו. אני לא חושב שהיום הייתי יכול לכתוב שיר כזה, הוא כל כך אותנטי, בלי שום מחסומים. היום כשאני במקום שלם, נשוי עם שלושה חתולים ופונדקאות בדרך, אני יכול להוציא אותו לעולם ולשיר אותו בפני כולם במובן הכי שלם. אני לא רוצה לחשוף מי זה ג'וני אבל לכל אחד ואחת יש את הג'וני שלהם. ג'וני יכול להיות גבר או אישה לא שלמים עם עצמם, הם נמצאים בארון וגוררים איתם חזרה בני זוג לארון".

הקשיבו לשיר "ג'וני" של ליאור שיקווה
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-111-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_e1vfr6qt' duration='232']

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"להגיד את החלומות שלי בקול זה לא משהו שאני עושה אבל אני חושב שלהגיע לכמה שיותר קהל בחו"ל כי המוזיקה שלי היא בעיקר באנגלית. יש לי קהל קטן שמקשיב לשירים שלי ואחד מהם כתב לי שהוא היה במערכת יחסים כמו שמתוארת בשיר וגם לבן זוג שלו קראו ג'וני. הוא הקשיב לשיר פעם ביום כדי לחזק את עצמו אחרי שהמערכת יחסים שלו הסתיימה והייתי גאה בו וגם בעצמי כי זה בדיוק מה שרציתי. לקבל כאלה הודעות של אנשים שהשירים שלי נגעו בהם בצורה כזו או אחרת זה כל העולם בשבילי. בעלי ואני תמיד צוחקים מה יקרה כשאבא יצטרך להיות בסיבוב הופעות באירופה ומה נעשה עם הילדים העתידיים שלנו".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"אני עדיין בתחילת הדרך, אבל אני חושב שהרבה זמרים וזמרות יענו את אותה התשובה – כסף!!! חוץ מלהיות זמר אתה צריך לשווק את עצמך ולהתאים את עצמך לכל הרשתות החברתיות ומדובר בהרבה כסף. מגיע המקום שאתה צריך להתפשר על האמנות שלך. רציתי להוציא את הקליפ לשיר 'ג'וני' כקליפ אנימציה בהתחלה. כשהבנתי את המחיר הכבד החלטתי לעשות קליפ רגיל וגם זה מאוד יקר. בסוף בחרתי בקליפ מילים שאני מאוד מרוצה ממנו. אפשר למצוא דרכים לעשות את הכל אבל עניין הכסף מאוד בעייתי".

ליאור שיקווה
ליאור שיקווה | צילום: דור אליהו