שירה גבריאלוב: "אני אוהבת את השיח שיש היום על דימוי גוף"

"הבוקר יאיר"

את השיר המופלא הזה כתבתי והלחנתי כשהייתי בערך בת 15. בשנת 2007, כשהייתי בת 17, יצא האלבום הראשון תחת השם המלא שלי ולא בתור שירה G וכבר אז ראו הבלחות קטנות של השפה האנגלית שהעידו על הרצון שלי להגיע לקהל בחו"ל. השיר 'הבוקר יאיר', כמו עוד הרבה שירים אחרים באלבום שלי, נכתב עם משחק מילים בעל משמעות כפולה. במקרה הזה ההשראה שלי היתה יאיר, ידיד טוב מהתיכון. אהבתי את משחקי השמות הללו ואת זה שאני גם מדברת על יאיר וגם מספרת שהבוקר יאיר לי. אחרי שהשיר יצא קיבלתי ביקורות מאוד טובות וכנערה בת 17 שהמוזיקה היה כל עולמה, נהניתי מהחיבוק החם של הקהל וחשתי שההשקעה שלי השתלמה. אף פעם לא אשכח את הרגע שבו הכריזו על השיר במקום הראשון במצעד השירים בגלגל"צ. הייתי בחגיגות יום ההולדת שלי בפסטיבל 'בומבמבלה' עם חברה והתחלנו לשמוע את המצעד כשהוא כבר היה בעיצומו. הייתי בטוחה שפספסתי את השיר שלי אי שם במקומות האחרונים עד שהגיעה ההודעה ובה כתבו לי מזל טוב. זו הייתה מתנת יום הולדת מושלמת ומבחינתי זה היה צעד מאוד משמעותי שלי כאמנית. אחרי הניצחון הזה הבנתי שאני כנראה עושה משהו נכון ושהמוזיקה שלי מדברת לאנשים. היה טוב לתת לרגש ולאמוציות שלי להוביל אותי. אנשים עברו עם השיר הזה המון חוויות ומשמח אותי לדעת שנגעתי בלבבות של אנשים, בעיקר כנערה בת 17 שכלל לא הייתה בטוחה במה שהיא עושה".

עוד במדור המוזיקה
כל מדורי חמש תחנות בזמן
מבזקי מוזיקה

הזרקור: האמנים החדשים שאתם חייבים להכיר

אנורקסיה והפרעות אכילה

"בדיוק שנה אחרי ההצלחה של 'הבוקר יאיר' מצאתי את עצמי נופלת למשבר גדול של חוסר ביטחון. הטוקבקים הביקורתיים לא הפסיקו להגיע, צלמים היו מעירים לי על המשקל שלי, אפילו שלא הייתי באמת שמנה, ולאט לאט הדימוי העצמי שלי ירד. כנערה כל ההערות האלה נכנסו אלי עמוק ובזמנו לא הבנתי שזה בא על חשבון הנפש שלי. בעקבות הדברים פיתחתי הפרעות אכילה, הפכתי לאנורקסית והתאשפזתי במשך שנה עד שיום אחד החלטתי שאני מוכרחה לצאת מהמקום הזה. הרצון לחזור לבמה, להופיע ולעשות את מה שאני אוהבת היה מאוד חזק ולקח לי זמן להבין שהמראה שלי לא חשוב ולא קשור לאומנות שלי. למרות שזו הייתה חוויה לא פשוטה עבורי, היא גם הייתה מעצימה. עברתי תהליך של התבגרות ואהבה עצמית ומתוך המקום הזה גם נוצר האלבום השני שלי. אני מאוד אוהבת את השיח שיש כיום על דימוי גוף של נשים ומאמינה שאם אז הייתה יותר מודעות על איך נכנסים ויוצאים מהאנורקסיה, זה ללא ספק היה מקל עלי. היום אנחנו הולכים עם הסלוגן של 'לשון הרע לא מדבר אלי', יש המון מודעות סביב דימוי גוף ולמרות זאת עידן הרשתות החברתיות לא הופך את זה ליותר פשוט. צריך להיות אדם מאוד חזק בשביל לצלוח את הקשיים האלה".

האלבום השני בלונדון

"את האלבום השני שלי הקלטתי בלונדון עם טום ניקולס שעבד עם המון אמנים מהשורה הראשונה, בעיקר עם זמרות הפופ הנחשבות של אותה התקופה. השיר הראשון שהוצאתי היה קאבר לשיר 'Crazy', במקור של נארס בארקלי. עבדתי עליו המון זמן עוד כשהייתי בבית על הפסנתר והבאתי לו אינטרפרטציה משלי שזכתה להמון ביקורות טובות. השיר השני של האלבום Don't just walk on by''. כתבתי והלחנתי את השיר בעצמי והוא מספר על בחורה שנשארת באותו המקום בעוד הבחור שלה כל פעם הולך וחוזר אליה שוב ושוב. בתקופה ההיא זה לא היה מובן מאליו שיתנו לישראלים את הבמה לשיר באנגלית ולמרבה המזל השיר הזה תפס תאוצה ונכנס לאוספים בינלאומיים רבים. הגעתי לקהל באירופה ובמזרח הרחוק, כיכבתי בתחנות רדיו אמריקאיות, הגעתי למקום שלישי במצעד השירים בטורקיה, עברתי לניו יורק ועשיתי טור ברחבי ארצות הברית ללא הרכב, רק עם גיטרה וקלידים. קיבלתי המון תגובות חמות מאנשים מהעולם, שפע של תמיכה ובעיקר היה לי כיף לראות איך כל טריטוריה מתחברת לשיר אחר באלבום. אני מאוד מעריכה אמנים שיוצאים היום לעשות דרך מחוץ למדינה, זה להיזרק לטריטוריה אחרת ללא קווים מנחים וצריך המון כוח כדי לבנות הכל מחדש. האלבום הזה, הכמיהה של הקהל אליו והאהבה של כולם גרמו לי להרגיש עוצמתית מאי פעם".

אבא (מיקי גבריאלוב)

"כילדה לקח לי זמן עד שהבנתי למה אנשים עוצרים את אבא שלי ברחוב ומחבקים אותו, זה היה נראה לי הגיוני שפשוט אוהבים אותו כמו שאני אוהבת אותו כבת שלו. הקשר שלנו היה מאוד קרוב מאז שאני זוכרת את עצמי. אהבתי לשמוע אותו שר, מנגן וממציא דברים, הייתי רוקדת בהופעות שלו לפעמים גם על הבמה והוא תמיד היה שם כדי לתת לי הכוונה וביטוי לדברים שרציתי ללמוד. עוד כשהייתי בת עשר הייתי מגיעה לאולפן הקטן שלו ומבקשת ממנו להקליט שירים שכתבתי והוא היה שם להפוך את הרצונות שלי למציאות. השיר הראשון שעליתי לשיר יחד איתו על הבמה היה 'לכלוכית'. הוא כתב אותו כשהייתי בת 14 ושם בעצם הוא נתן במה לכשרון שלי. אני רוצה לציין שגם אמא שלי הייתה מאוד קשובה לרצונות שלי ושניהם יחד נתנו לי לבטא את עצמי, תמכו בי באופן מלא ועזרו בכל מה שיכלו כדי לגרום לזה לקרות. אבא הוא החבר והמנטור הכי טוב בעולם. הוא קשוב אלי, חשוב לו שיהיה לי טוב ושאגשים את עצמי והוא תמיד כאן בשביל לתת לי עצות חוכמה וללוות ברגעים החשובים שלי בקריירה. עד היום הדעה המקצועית שלו הכי חשובה לי ולמען האמת אני לא מכירה המון בחורות בגיל שלי שנמצאות בקרבה כזו עם ההורים שלהן". (מיקי גבריאלוב השתתף במדור "חמש תחנות בזמן" ותוכלו למצוא אותו כאן)

"חתיכת משוגעת"

"השיר 'חתיכת משוגעת' נכתב על האמוציות הגדולות שמלוות אותנו בזוגיות. כל בחורה רוצה שבן הזוג שלה יהיה קרוב וגם ידע לשחרר ובעיקר שיקרא אותה מבלי שהיא תצטרך להסביר לו מה עובר עליה. אני רואה בשיר הזה שני כוחות מנוגדים – הרצון הפנימי אל מול מה שאני משדרת כלפי חוץ ובגלל שאני בן אדם חזק ודעתן ואנשים יודעים את זה עליי, אני רוצה שהם יבינו שגם אני בחורה רגישה שצריכה לפעמים רוך וחיבוק. בשיר כתבתי 'ואם אני לא נרגעת זה מרוב אהבה' וזה בגלל שאהבה באמת יכולה לשגע אותנו ולטלטל את עולמינו. בשיר היה חשוב לי להעביר את המסר של העצמה נשית, את זה שאני רוצה לראות את העוצמות שלי דרך בן הזוג שלי ושכל אישה יכולה להיות מה שבא לה. לכל אחת מותר קצת להשתגע מבלי להתבייש או להתנצל על האמוציות שלה, תוך שהיא מקבלת את הטוב ואת הרע באותה הנשימה. השיר מסיר כל הגדרה למה זה נורמלי, כי בזמנים של היום הנורמה היא מושג מאוד שביר והייתי רוצה שנשים יבינו שכל התנהגות שלהן יכולה להיות נורמלית ומשוגעת כאחד, ושצריך ואף מומלץ לקבל את זה".
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-79-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_01wqn7dw' duration='183']

מופע ההשקה לאלבום החדש של שירה גבריאלוב יתקיים באוזן בר בתל אביב בתאריך 6.8 (יום שישי) בשעה 13:00.