אייל גולן על הבמה: מאוד לא פשוט

הנה חוק טבע שלא עומד להשתנות בזמן הקרוב: אייל גולן הוא הזמר המבצע עם היכולת הווקאלית הכי מרהיבה שאי פעם שר בעברית. הקול שלו נוצץ כעגיל היהלום שבאוזנו. העוצמות המטלטלות, הדיוק המדהים, הגבהים הבלתי נגמרים (לפעמים נדמה שהוא מגיע לצלילים שאוזן אדם לא מסוגלת לשמוע), היכולת הוירטואוזית שמשאירה את הצופה פעור פה פעם אחרי פעם, והשילוב בין כל אלה, יוצרים את מכונת הביצועים המושלמת, בטח שבז'אנרים בהם הוא פועל.

אייל גולן שר בחי כמו שרונאלדו משחק כדורגל כשהוא בשיאו, ובניגוד לרונאלדו, אצל גולן אין כמעט החמצות. הוא תמיד מבקיע. נכון, לפעמים מרוב וירטואוזיות, הוא קצת מאבד את הלחלוחית, את הסנטימנט, את הריגוש בשירה, אבל אין לו בעיה לחזור אליהם ברגע, ולנפק, למשל, שיר כמו "יפה לך להיות מאושרת", בלוז רווי רגש, שהיווה אמש את שיאו האמנותי של המופע החדש שלו "לא פשוט להיות פשוט".

הנה עוד קבוע שלא משתנה כבר כמה שנים: אייל גולן הוא הזמר היחידי בישראל שמדי קיץ מעלה מופע חדש לגמרי, המבוסס על האלבום החדש שהוציא רק חודש-חודשיים קודם לכן בפסח. מזה עשור, מאז שהחל לפתוח קופות בהיכלים גדולים, שקהל המעריצים של גולן - ויש ברחבי הארץ כמה עשרות אלפים שממש מכורים אליו - לומד על-פה את השירים החדשים מהאלבום החדש התורן ומגיע מוכן להופעות, בהן הם שרים את השירים החדשים שרק הרגע יצאו, כאילו היו אלה להיטים ותיקים מרפרטואר שכל המדינה מכירה.

במופע החדש שיבץ גולן 15 (!) שירים חדשים מתוך אלבומו האחרון, שכלל עשרים. ברוב שלבי המופע זה עבד מצוין. הקהל שר בקולי קולות שירים שרק מי ש"חרש" על האלבום החדש מכיר. גולן נהנה מזה מאוד ונתן להם לשיר פעם אחר פעם בבלדות. עד שזה עבד פחות, למשל ב"משחקים של כבוד", שגם המיקום שלו בסדר המופע היה שגוי.

והנה עוד נתון קבוע: סטנדרט המופע אליו הרגיל גולן את המעריצים - ושבעקבותיו הלכו כל שאר הכוכבים של הז'אנר הים תיכוני - הוא של לא פחות מ-15 נגנים על הבמה במופע של קופה פתוחה, וכשמוסיפים שתי זמרות ליווי ואת גולן עצמו מקבלים מופע רב-משתתפים. וזה עוד לפני מופע-המחצית - עוד סטנדרט קבוע של גולן, שעוד נגיע אליו.

גם אם מבחינה מוזיקלית נטו אפשר היה להסתפק ב-7-8, מקסימום 9 נגנים, גולן וצוותו מרגישים צורך לספק לקהל תמורה לכרטיס בדמות במה גדולה עמוסת משתתפים. כך למשל, אמש, הופיע גולן עם סוללה של 5 כלי נשיפה, המון כוח אש. ולעומתם כינור בודד, כשחלק מליווי המיתרים מגיע מהקלידים. בשעה שייתכן שלמופע כזה הרבה יותר התאים לאזן בין שתי הסקציות עם 3 נשפנים ו-3 כלי קשת.

המשימה של גולן וסביבתו המוזיקלית - יעקב למאי שעל העיבודים וההפקה המוזיקלית, ונגנים מנוסים שהולכים עם גולן כברת דרך והם בעצמם מעבדים ומפיקים, כמו עדי לאון (קלידים ומחשב), דודו קומה (גיטרות ובגלמה) ועמית הראל (פסנתר כנף), הייתה לרקוח מכל הנתונים הללו מופע חדש. אחרי שבשנה שעברה איחד גולן כוחות עם שלישיית 'מה קשור' ונטה גם לבידור, השנה הוחלט ללכת על מוזיקה נטו, ונטו של גולן, בלי אף זמר אורח.

ההחלטה הזו הובילה לשני האלמנטים החדשים הבולטים במופע הנוכחי. הראשון היה מופע-מחצית, שהגיע אחרי 40 דקות, ובו להקת רקדניות ורקדנים של טל הנדלסמן רקדו על הבמה לצלילי גרסאות דאנס והאוס של להיטים של גולן אותם הוא לא שר במופע.

השני היה פרק הסיום של המופע, כרבע שעה של לכאורה מסיבה במועדון עם הרקדנים ותאורה מיוחדת, וגרסאות קלאב לחמישה שירים, הלהיט הגדול "שישי בצהרים" וארבעה מהאלבום החדש, במטרה לתת לקהל צעיר יותר תחושה שהוא מקבל מגולן את מה שכוכבים צעירים כמו עומר אדם מספקים לו כבר כמה שנים. בפרק הזה לא רק שכל המוזיקה הייתה פלייבק אחד גדול, אלא גם, שומו שמיים, חלק מהשירה של גולן - אם לא כולה - הייתה מוקלטת והושמעה בפלייבק.

אפשר היה להבחין בזה בקטעים בהם גולן "שר" כשהמיקרופון בגובה הבטן שלו והשירה נשמעת אחידה, וברגעים בהם השפתיים שלו פספסו את הפלייבק. לא סתם הוא עלה בחלק הזה לשיר רחוק מהקהל - על הבמות המוגבהות שמאחורה, ליד הנגנים, כנראה שהוא לא רצה שהקהל יקלוט את הליפ-סינק. בריטני ספירס זה כאן.

אבל לפני הקלאב הייתה הרבה מוזיקה מזרחית. בבחירת הז'אנרים, באלבום, ובמופע שבעקבותיו, גולן אכן חזר להיות פשוט, שב לפשטות המנצחת שהביאה אותו עד הלום ושר בעיקר בלדות קורעות לב ושירי חפלה מקפיצים. בזמן שהפופ הישראלי סוגד לרגאטון ולהיפ הופ, גולן חזר ברוב שלבי המופע החדש לדי.אן.איי האורגינאלי שלו, המזרחית הישנה והטובה, שהקהל שלו צמא לה.

וזה הצליח, הוא ריגש את המעריצים והרקיד אותם, כשבסט-ליסט כיכבו בין היתר להיט הפרידה "תחזיר לי אותה" בביצוע מרהיב, ושיר הנושא "לא פשוט להיות פשוט". גולן שר בו רגוע, בליווי גיטרה אקוסטית, בגלמה, פסנתר וכינור וכשהגיע לשורה "לא פשוט להיות בן אדם" אפשר היה לחוש שהוא נוגע במקום אמיתי. "פרחים במדבר", מהשירים היפים שלו בשנים האחרונות, שהזכיר בקונספט שלו ימים תמימים ושירים יפים של חיים משה ("מישהו שר במדבר") וישי לוי ("צליל ענבלים").

עד שבשלב מסוים העיבודים החלו לחזור על עצמם. שירי החפלה הקצביים נשמעו דומים מדי אחד לשני, רק הטקסט שלהם התחלף. וכמוהם הבלדות, שכולן נפתחו בשקט, אחרי זה הצטרפו עוד ועוד כלים, אז הגיע קטע מעבר מוזיקלי בו כיכבו עומרי זליג בגיטרה חשמלית או בוזוקי ונשפן שניגן ב"ווינד קונטרולר" אלקטרוני, ושוב פזמון שקט, ושוב התעצמות בנגינה עד לסיום, מבנה ששכפל את עצמו כמה וכמה פעמים לאורך המופע.

ואם כבר פלייבקים, בשלב מסוים גולן העלה לבמה את איתי לוי ששר על רקע פלייבק את להיטו "מסיבה בחיפה", כדי לקדם את המופע שלו בקיסריה. פרומו זה חשוב, אבל לא פחות חשוב היה להתחשב בקהל שבא לשמוע את גולן, המתין עד לשעה 22:15 שיעלה לבמה וקיבל בסופו של דבר שעתיים ברוטו, כולל לוי, כולל מופע הרקדנים, כולל הפסקות ומעברים, פחות מדי גולן נטו ופחות מדי קלאסיקות על-זמניות שלו.