שירים ב-7 שפות, סאונד אפל ונשמה גדולה: באלבומה החדש, ריטה באה ליהנות

וגם: אסופת השירים ש"טיפקס" הוציאו בשנים האחרונות התאגדו לכדי אלבום שלם - ואין רלוונטי ממנו • שי גבסו לא מצליח לחדש, ומזכיר מדי את רן דנקר • ואתם עוד תראו שאוטוטו אברהם לגסה יהפוך למיינסטרים, ואנחנו נגיד "אמרנו לכם" | ביקורת אלבומים

ריטה
ריטה | צילום: גלית דיין

"Duende" | ריטה ו-ELK

אני גדלתי עם ריטה. יעני, הייתי ילד כשהיא התחילה, ואף פעם לא התחברתי מדי. כן, הבנתי, קול יפה, אבל השירים לא היו בשבילי. פופ שחייב לרגש כל הזמן, הרבה פאתוס. לא בשבילי. ואז הגיע, שנים אחרי, הדואט עם רדבנד לשיר "Fallin", ופתאום אני קולט למה כולם מתלהבים ממנה. זו דיווה לחלוטין, אלילת רוק, סול עם יכולות ווקאליות מטורפות. כמה קול, כמה נשמה.

והנה מגיע האלבום Duende" עם המפיק אייל ליאון קצב, ELK בפי חבריו, וריטה נהנית לשחק פתאום בהמון מגרשים: יש פה שירים בשבע שפות (אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, פרסית, ערבית ואפילו הודית) ויש פה כל כך הרבה ז'אנרים שריטה מוציאה מהם ממתקים - סול מלחשש, בלוז, סווינג. יש פה קצת יותר מדי שירים על הקו השקט, וחסר לי קצת רוק שהיא תצעק אותו - אבל מה לנו כי נלין?

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

"Boom Boom Boom" הפותח מביא מין שאנסון אלקטרוני מלא סקס אפיל; "Afraid of Loving You" הוא שיר פופי שקל לדמיין את דואה ליפה שרה אותו; "So Happy" הוא כל כך אפל ומלוכלך סטייל לנה דל ריי, נניח; "Fuzz Fiesta" הוא מהשירים שכותבים עליהם "המרענן הרשמי של הקיץ" עם הקצב המגניב שלו, והמרעננת הזו כבר בת 60, כן?

יצא לי לכתוב לא פעם על זמרים וזמרות שנשארים בנתיב שלהם, יוצאים ממנו ממש בקטנה. אז לא כך ריטה. כל כך מורגש שהיא נהנית באלבום הזה. נהנית להראות את היכולות שלה, לשחק עם הקולות שלה, לעשות כל מה שמעניין אותה. אחלה חיבור עם ELK. תענוג לריטה שיש לה אלבום כזה בארסנל, תענוג לנו שיש לנו ריטה.

"שכחנו איך לחלום" | טיפקס

לאלבום החדש של טיפקס קוראים "שכחנו איך לחלום - שירים בודדים לתקופה משונה". זה לא באמת אלבום, אלא אוסף סינגלים שיצאו בתקופות שונות, בלי כוונה אמיתית לאגד אותם לאלבום, אבל איכשהו, הנה - אלבום, והוא כל כך מתאים לזמן שהוא יוצא, כך שברור כי מי שאסף את כולם ליצירה אחת רצה לומר משהו.
זה אלבום שהוא כל כך הרבה שירי מחאה - ולא כאלו שהם צחוקים כמו "הרבי ג'ו כפרה", אלא כאלה שמזכירים את הברירה הטבעית - פשוט אומרים שמסריח.

"איי איי יוקר המחיה, מעלים לנו גם השנה. זקנים וחולים, בקושי שורדים, המחירים עולים", הם שרים בשיר "יוקר המחיה". חיפשתי, הפכתי - אין פה צחוקים. רק הביט המזרחי המיושן רומז שזה מסר שהיה נכון גם פעם ונכון מאוד גם עכשיו. שיר הנושא שוחרר כבר ב-2022 ומרגיש כאילו יצא החודש: "מה כבר נשאר להגיד עדיין, כמה נחליף מסרים ברשת... האהבה נצחית בינתיים מופרעים משתגעים עם נשק... שכחנו איך לחלום".

אותו דבר בדיוק עם השיר "דחלילים" על האנשים בשלטון, שהוא בכלל משנת 2020. אפילו השיר השמח, "BBBBBB", מ2019, על זה שכולם טסים לחו"ל' אומר בפזמון כי "בקזינו כועסים - 'האשראי שלך חסום', ות'כלס אין בו כלום, כי לא היה כלום". הציטוט הזה, של אותו BB, מרגיש שזה לא סתם שיר צחוקים, אלא יש פה מרמור, כזה שמודגש עם השורה "ארץ זבת חלל ללא אומלל".

רק שיר אחד באלבום יצא השנה, אחרי השבעה באוקטובר, "תגיד משהו" עם שני יצהרי, והוא מרכז את כל מה שצריך: "תגיד משהו, משהו עם תקווה, כי אני בימים האלה זקוקה לאהבה". חוץ מזה יש פה את "גזגז" שיורד על אנשים שמתלהבים מעצמם, ושיר עם כאילו תקווה - "בקרוב תהיה לי הופעה". הכול במקצבים הטיפקסיים שנעים בין רוק למזרחי לקצת אלקטרו. זוהי תקופה משונה ומ סריחה, והשירים הבודדים של טיפקס באים בה בול. מי שהתגעגע לחבר'ה ולמה שהם יודעים לתת, יקבל פה את זה לגמרי.

"גלגל ענק" | שי גבסו

"שיר טוב ואחלה" זו תגובה שיש ביוטיוב לשיר "לא מוצא כיוון" מהאלבום החדש של שי גבסו - "גלגל ענק", ואני מרגיש שזה שי גבסו - טוב ואחלה. באמת, הוא נראה לי בחור ממש נחמד. אני קורא שהוא עשה ילד בהורות משותפת כי הוא לא יכל לראות עצמו בזוגיות קבועה. הוא גם סיפר שהיה עם שני המינים, והיה דתי וכיום הוא כבר לא. זה אדם שהנפש שלו יודעת דבר או שניים על החיים, ובכל זאת - הבלגאן מרגיש על 80, לא מאה.

השירים באלבום החדש הם ממש שירי חיפוש. "כולם פה מלאים עצות, תלך לפה תלך לשם, ולא יודעים באמת את התשובה", הוא שר באותו שיר אחלה וטוב; הקליפ של השיר "גלגל ענק" הוא כולו גבסו לא מצליח להירדם, כל הזמן במחשבות. כל השירים הם אלקטרו מגניב למדי (לחנים של תום אלבז) עם נגיעות מזרחיות. הכול מריח מרן דנקר, וגבסו גם הוא חתיך - אז למה לדנקר זה עובד ולגבסו פחות?

אני ודאי משוחד כי אני יודע שהוא בא מכוכב נולד. אני מנסה להקשיב בלי לדעת את זה, ועדיין זה לא מתרומם לי למשהו שנוגע ופוגע. המילים טובות, כמעט חדות. תראו למשל מ"גלגל ענק": "חושב על לפחות שלושה שמות שאני רוצה להתחתן איתם עכשיו, עכשיו". אוקיי, מגניב, ואז מגיע הילד הטוב ומוסיף שורה סטייל נעמי שמר, "שבילי זהב מראים לי את הדרך". וזה נמשך: "זה לא ביג דיל, תלוי בתרגיל, אצלי הכול הולך". שובב וחצוף, ואז הופ - ילד טוב נכנס "אובוהבב אובותבךָ  אובוהבב אובותבךְ". בסוף בסוף זה לא באמת מרגיש שורף, בועט. זה לא אש על הגריל. זה אחלה וטוב.

"קונו" | אברהם לגסה

אני בטוח שבאלבום הבא שלו אברהם לגסה יוציא להיט. משהו קומוניקטיבי שידבר לרבים, ואז אנשים יגידו, "אה, לגסה, אני אוהב". ואנשים שאוהבים אותו כבר עכשיו יחשבו, "פוזרז (posers), איפה הייתם כשהוא פשוט ירק אמת?" או, אם לצטט את לגסה עצמו מהשיר "עננה" - "אם תמשיך לשבת כמו שעכשיו, אתה תספר לילדים שלך מה בדיוק אברהם לגסה באמת עשה".

אני אהיה בין המתנשאים אבל גם אני פוזר. אני מתחבר אליו רק אחרי ששמעתי אותו בדואט עם טדי נגוסה ואחרי שראיתי אותו מפוצץ את הבמה איתו. אני גם מאזין קודם לאלבום השני, "קונו", שהוא כבר יותר קומוניקטיבי. הפקה יותר מהודקת. יש בו אפילו שיר עם רביד פלוטניק שממש קל להאזנה, ויש בו גם פזמון שאני יכול לזמזם. אני לא יכול לחזור על המילים של רוב השירים באלבום כי הוא פשוט שר מהר מדי. פלואו משוגע. הביט מאחורה לא מאוד מוזיקלי אלא יותר רפטטיבי, שינויים קלים בתוכו, מהז'אנר כמו הגדולים מחו"ל שרוצים שתקשיב למילים.

יש כאן הרבה ביטים של אימה, כמו למשל "רעידת אדמה" , עם המילים "החושך מבפנים, התעורר בזמן, כשהכול מת סביב, אני אומר אז מה". או "לעצבן אותי", שבו הוא שר "זה נראה לא יום טוב לעצבן אותי, לעכב אותי, לבלבל אותי, אל תסתכל עליי, תנסה אותי אני גם משוגע". שיר מטורף עם שלושה מקצבי פלואו שונים שהוא אוכל משל היו נשנוש. או "טוב טוב טוב" שמתחיל הכי מהר ואז מגביר עם מקצב יפני. רבאק, השיר הפותח באלבום הוא אשכרה ביפנית. כן, לבחור שמגיע מעפולה יש איזה חיבור עם תרבות יפן אז הוא שר ביפנית. מטורף. כישרון ענק.