"אי אפשר להכריח אמנים להביע דעה - כל אחד צריך לעשות את מה שהוא מרגיש"
אחרי שגרה בחו"ל, חזרה לישראל ואז גם התחתנה, המוזיקאית שירה גבריאלוב התיישבה לכתוב את כל מה שעבר עליה בשנים העמוסות האלה. התוצאה: אלבום חדש בשם "רק אומרת", ובו שבעה שירים חדשים • בשיחה איתה היא מסבירה למה אין לה שום בעיה עם אמנים ששותקים, מה היא חושבת על תרבות "שירי הטיקטוק" והאם אבא שלה, מיקי גבריאלוב, מתערב לה ביצירות? | ריאיון
את שמו של האלבום החדש של שירה גבריאלוב, #רקאומרת, אפשר לפרש בשתי דרכים: הראשונה היא כפשוטה - שירה רק רוצה לומר לכם כמה מילים. השנייה היא, ואיך ננסח זאת בעדינות? בצורה "פולנית" גרידא. "זה בדיוק זה", מסבירה לנו גבריאלוב בריאיון. "הרי בפולנית, כשאת 'רק אומרת' משהו, את בעצם אומרת משהו חשוב אבל שמה אותו בסוגריים. כמו מעין, 'אני רק אומרת שיכול להיות שקר בחוץ אז כדאי שתיקח סוודר'. מצד שני, יש לי הרבה מה להגיד - אז אתם אלה שתחליטו אם אתם רוצים להקשיב".
היו פעמים שהרגשת שרצית להגיד משהו ולא הקשיבו לך?
"כולנו חשים לפעמים שאנחנו מנסים להגיד משהו ולא מקשיבים לנו. אני יכולה להגיד בפה מלא שאף פעם לא הרגשתי מבוטלת ולא הרגשתי שמשתיקים אותי. זו תחושה שגם אם יצא לי להרגיש לרגע דאגתי שהיא תבוטל. אני חושבת שכל אומן רוצה להישמע - גם מבחינה מוזיקלית וגם מהבחינה הלירית שעומדת מאחורי הדבר".
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- דאנה איבגי וששון גבאי ינסו לשבור שיא; אבי נשר עם 11 מועמדויות
- "טבריה" מציגה את הקרב על העיר בצורה משעשעת ומבלי להטיף מוסר
- מופע השקת האלבום של שי המבר בט"ו באב הוא התגשמות כל החלומות
אז את כל מה שיש לה לומר היא מנסה להגיד בשבעת השירים החדשים ששחרה השבוע לאוויר העולם תחת אלבומה השלישי. "אני חושבת שלכולנו כאמנים יש דברים שאנחנו רוצים להעביר, מסרים כלליים של, 'אנחנו רוצים שישמעו אותנו', את המחשבות והרגשות שלנו, ושיכירו בהם. כאן באלבום אני מתרכזת הרבה מאוד בחיזוק האישה וגם מדברת על שיחות שלי עם עצמי, עם חברות ועם בן הזוג".
אילו שיחות למשל?
"נגיד, ריבים שלא מוגדרים כ'ריב' אלא כאלו שנעשים במטרה להתגבר על הריב ולהישאר יחד. אני חושבת שזה משהו שזוגות יכולים להתחבר אליו. שיחות של, 'איך פותרים ריבים ומדברים על הכול?', איך לא מטאטאים מתחת לשטיח. יש דברים שצריך להציף ואם לא נדבר עליהם - זה לא ייגמר".
נשמע מאוד חשוף.
"זה בכל מקרה קורה היום במדיות. את יודעת, יש איזו מין תחושת פתיחות כללית כזאת שבה אנחנו מדברים על הפחדים והחרדות שלנו. זה מצחיק, יש לי קריירה של 20 שנה אבל מאז ועד היום המוזיקה הישראלית שינתה את פרצופה. באלבום הראשון שכתבתי, יש המון פחדים שלי כילדה וכנערה. כילדים, אנחנו מרשים לעצמנו להיות יותר חשופים אבל כבוגרים אנחנו קצת מאבדים את זה כי אנחנו לא תמיד רוצים לחשוף הכול".
"היה לי חשוב לחזור עם עצמי לרצונות שיש לי מהזוגיות או מהפרטנר שלי, ומשם באמת לעבור לדבר על השיחות הפנימיות שלי לחיזוק העצמי כאישה. בחלק מהשירים אני גם מדברת על דברים שאני שומעת מהחברות שלי. כל המסרים שלי הם כאלו שבאו לחזק".
"חיזוק העצמי כאישה" מאוד אקטואלי לימים אלו ברקע המהפכה המשפטית והחשש ממעמד האישה שייפגע. את מזדהה עם נשות המחאה?
"בהחלט. אני חושבת שמעמד האישה הוא חשוב ואנחנו צריכות להילחם עליו ולא לוותר על זה. אני חושבת שכל אישה במדינת ישראל צריכה לדאוג שהמעמד שלה יישאר. זה מתחיל מהדברים הקטנים כמו מסמכים ממשלתיים שעכשיו הכוונה היא להוריד את הפנייה בלשון נקבה, ועד לדברים מלחיצים אחרים כמו לאלץ אותנו לשבת בסוף האוטובוס או דברים שאנחנו לא רוצים שיקרו פה".
את בעד שאמנים יביעו את דעתם דרך האמנות הניתנת לפירוש, או שיגידו באופן חד משמעי את מה שהם רוצים לצעוק בקול?
"אני חושבת שכל אחד צריך להביע את עצמו איך שהוא מרגיש שהוא צריך להביע את עצמו - ולא רק כאמנים, אלא כבני אדם. מי שמרגיש שהוא צריך להילחם באופן פיזי וללכת להפגנות אז שיעשה את זה, ומי שמרגיש שהוא רק רוצה לדבר על זה - אז שידבר על זה. זה שיח פתוח. כל אחד צריך להיות יכול להגיד מה שהוא רוצה, זה כל היופי. לא כולם חושבים אותו דבר. בסך הכול, אומנים וזמרים או ידוענים הם אנשים עם דעה, כמו שלכולנו יש דעה. יש כאלה שפחות, יש כאלה שיותר, וכל אחד צריך לעשות את מה שהוא מרגיש".
ואת מבינה את אלו שמעדיפים להימנע מלנקוט דעה כי הם מפחדים לאבד קהל?
"כן, אני יכולה גם להבין אותם. שוב, זה חוזר למקום שבו כל אחד צריך לעשות את מה שהוא מרגיש. יש אנשים שזה לא מעניין אותם, אומרים 'מה שיהיה יהיה'. תפדאל. אי-אפשר להכריח אותם. מי שחשוב לו שיעשה מה שחשוב לו. מכל הצדדים, כן? מי שחשוב לו שתעבור הרפרומה שיעשה מה שהוא מרגיש. לי, כהיותי אישה, מעמד האישה חשוב לי אז אני על זה. אגב, אני חושבת שלריב זה לא דבר רע. אפשר גם להסכים שלא להסכים, זה גם בסדר".
"שיטת הפלייליסט? יש אמנים שמתפספסים או שירים שנופלים בדרך"
גבריאלוב (34) גדלה ברמת השרון למיכל ומיקי גבריאלוב. כבר בילדות היא החליטה ללכת בדרכו של אביה המוזיקאי (הענק!), ולמדה משחק, נגינה וריקוד. בתחילת דרכה המוזיקלית, עוד כשהייתה בת 15 בלבד, היא פעלה תחת שם הבמה "שירה G" ושחררה סינגל ראשון בשם "נער ונערה". מאז, היא הוציאה שלושה אלבומים ("שירה גבריאלוב", "Clear Vision" ו-"#רקאומרת" החדש), למדה בבית הספר רימון וכן ניסתה את מזלה בתוכניות הריאליטי "אמריקן איידול" ו"הכוכב הבא" - אולם לא הפעילה לשלב הנבחרות.
לאורך השנים כמה מהסינגלים שלה זכו להצלחה מסחררת, כמו למשל השיר "הבוקר יאיר" (2007) שהגיע למקום הראשון במצעד של גלגלצ, או "Don't Just Walk on By" מאלבומה השני שהגיע למקומות הראשונים במצעדי הפזמונים בטורקיה, דנמרק, אלבניה ואף הושמע בתחנות רדיו בארצות הברית. ולמרות זאת, שירים שהוציאה בשנים האחרונות ("בלה בלה בלה", "חתיכת משוגעת", "על הכול") לא נכנסו לפלייליסט.
איך את עם שיטת הפלייליסט של גלגלצ?
"זו שאלה גדולה. מצד אחד, יש בזה משהו שפותח דלתות גם לאמנים שאולי פחות היו מתברגים לתוך הדבר הזה אם לא היו משמיעים אותם, ואם לא היו מחליטים שעכשיו צריכים לשים אותם בפרונט. מצד שני, יש המון אמנים שמתפספסים או שירים שנופלים בדרך - וחבל. אני חושבת שאולי באמת צריכים למצוא איזושהי דרך שבה נותנים במה. פעם הייתה להדר מרקס תוכנית בשם 'סינגלס', ונתנו שם במה גם לשירים חדשים שלאו דווקא נכנסו לפלייליסט. אולי שווה להחזיר את זה ולתת את מגוון המוזיקה כי יש בארץ שירים מצוינים שלא נכנסים לפלייליסטים ולא מקבלים שום במה".
"עם זאת, מה שיפה בתקופה שלנו זה שהיום יש את ספוטיפיי ואפל מיוזיק שנותנות את הפלטפורמה הזו בגישה אחרת. ועדיין, רדיו זה רדיו ואפליקציות הן אפליקציות, ואני חושבת שחסר קצת את המקום הזה של להשמיע שירים חדשים בלי סייג, בלי לחשוב על, 'זה חייב להיות חלק ממה שהתחנה מעבירה', אלא פשוט להקדיש שעה או שעתיים לאמנות".
אפרופו ספוטיפיי - היום יש גם את טיקטוק שממליכה זמרים והופכת שירים ללהיטים.
"נכון. יש בזה חן".
כשאת ניגשת לכתוב שיר, את חושבת לפעמים איך ליצור להיט ויראלי?
"המוח שלי לא כל כך עובד ככה. זאת אומרת, כשנופלת עליי השראה היא מגיעה. היא לא מגיעה כי אני רוצה שזה יהיה ככה או ככה, אז יש שירים שהם בסגנון הזה ויש גם בלדות. זה נורא תלוי על מה דיברתי ובאיזה לחן שמעתי את זה. אני פחות מכוונת את זה ל-15 שניות של טיקטוק".
את מרגישה שהמרדף אחר הלהיט הבא פוגם קצת בעומק של היצירות היום?
"אני לא חושבת שהדברים קשורים. הרי בטיקטוק פתאום מעלים לך גם שירים מהאוב. Talking to the moon, למשל, זה שיר שברונו מארס הוציא לפני 9 שנים וכולם מאזינים לו עכשיו. ברונו מדבר בשיר על דבר נדירים, ובסוף - אמנות זו אמנות. מישהו אחד יאהב שיר מסוים ומישהו אחר לא יתחבר ולא יבין את הקטע. זה ממש לגיטימי. אני חושבת שמאחורי 15 שניות של פזמון יכול לעמוד גם שיר נהדר. אני מכוונת לשיר שלם שמדבר אליי, ואם הוא מדבר אליי אז אני מקווה שהוא ידבר לעוד אנשים. אני לא חושבת שמישהו מכוון לזה, ואם כן אז קטונתי. אולי אני תמימה".
אביה, כאמור, הוא מיקי גבריאלוב. אי-אפשר באמת לסכם לכדי פסקה את פועלו, של המוזיקאי הענק הזה. ואם בכל זאת ננסה, נכתוב שגבריאלוב הלחין אין ספור שירים - בהם שירים רבים של אריק איינשטיין, כמו "סע לאט", "הכניסיני תחת כנפך" ו"עוף גוזל". לו עצמו יש 16 אלבומי סולו, חמישה אלבומים מהופעות, שלושה עם הצ'ר'צ'לים ושמונה אלבומים נוספים שאותם הוא הוציא יחד עם יוצרים אחרים, כמו "מכתבים למערכת" עם יהונתן גפן או "אוהב להיות בבית" עם אריק איינשטיין.
אני מניחה שבכל ריאיון איתך מזכירים את אבא שלך. איך את מקבלת את זה שגם עם קריירה של 20 שנה, תמיד יזכירו שאת "הבת של"?
"זה חלק ממני. התרגלתי לזה, אבל למען האמת אני חייבת להגיד שזה אף פעם לא הרגיז אותי. זה נראה לי מאוד לגיטימי לשאול, ואם הייתי בפוזיציה ההפוכה אז גם אני הייתי שואלת. אבא שלי הוא חלק ממני ואני מאוד קשורה אליו. אני לגמרי מקבלת באהבה את ההתעניינות בקשר שלנו".
לפני שאת משחררת שירים את משמיעה לו אותם?
"כן. יש כמה אנשים שאני משמיעה להם את השירים, כמו למשל בן הזוג שלי, המנהלת והיח"צנית שלי, וגם ההורים שלי ואח שלי".
אם הם פחות מתחברים לשיר מסוים, את תשני אותו?
"תלוי, לא תמיד. לפעמים אני אומרת, 'רגע, אתם לא הבנתם, אני אסיים את מה שהתחלתי ואשמיע לכם שוב'. לפעמים קשה לשמוע את מה שאני שומעת בראש שלי ולפעמים הם באמת מקבלים תמונה אחרת בהאזנה חוזרת. הם שומעים שוב ומבינים את כוונת המשורר. לשאלתך, לפעמים אני מאזינה שוב ושוקלת אם להחליף או לשנות משהו בשיר. אני פתוחה לביקורת אבל גם יש לי את הדעות שלי".
מתחת לחופה עם עוז זהבי
את האלבום השלישי היא התיישבה לכתוב בתום כמה שנים סוערות שבהן עברה להתגורר מעבר לים, חזרה לישראל, התחתנה והחלה את שנות ה-30 של חייה. גבריאלוב חתומה על כתיבת כל השירים באלבום, כאשר את חלקם כתבה לבד ("פוראבר", "יהיה בסדר") ואת חלקם היא כתבה לצד יוצרים אחרים כמו אלון עדר ("יש בי פחד") ואופיר יוגב ("לך תחפש אותי בסיבוב", "מאמי").
גם את השיר "מי אתה?" היא כתבה יחד עם יוגב, כשאליהם הצטרפו אסף שנהב והשחקן עוז זהבי. זהבי, שלאחרונה מטפח קריירה מוזיקלית שר לצידה בשיר החדש ואף מופיע בקליפ כחתן - כשגבריאלוב היא הכלה. "עוז הוא אחלה גבר שבעולם", אומרת גבריאלוב. "כל ההיכרות איתו הייתה מעניינת, וגם העבודה איתו הייתה לא רגילה - בקטע לגמרי טוב, מעצם היותו שחקן ומצורת החשיבה שלו. היה מאוד מעניין לעבוד איתו ובאמת יש לנו אחלה של חיבור. הוא גם חבר טוב".
ב-15 באוגוסט היא תשיק את האלבום במופע מיוחד בגריי בתל אביב. בריאיון, היא מבטיחה כי לאורך הערב היא תארח אורחים מפתיעים - אולם לא מוכנה לגלות במי מדובר או אם זהבי נמנה גם הוא מבין האמנים שיעלו לבמה. "יהיו כל מיני חידושים וביצועים שונים לדבר שחלק מהקהל גם מכיר, לצד נוסטלגיה ודברים מפעם - אבל עם טעם של 2023. מ'הבוקר יאיר' ועד 'ראש גדול' אפילו".
אז יכול להיות שנראה על הבמה איחוד של שחקני ראש גדול? את מתכננת הפתעה בסגנון "עודד פז והקסדות?"
"לא, לא, נראה לי שהזמנתי מספיק אורחים - אבל מי יודע? אני לא אחשוף יותר מדי כדי שתגיעו להופעה!".
ב-15.08 תשיק שירה גבריאלוב את אלבומה החדש במופע חגיגי בגריי תל אביב שיכלול את פסקול חייה מכל שנות היצירה