"רק רוק": אביב גפן ומוניקה סקס הופיעו, והראו שהם כבר לא הבאד בויז שהכרנו

הן אביב גפן והן יהלי סובול הם הבנים הסוררים של אבות מוכשרים שפנו לעשיית רוק על פני פרוזה. שניהם סימלו בעבר מרד, ייצגו בדרכם את חילופי הדורות, ושניהם עשו לימים את ההסבה למוזיקה סנטימנטלית מיינסטרימית-יותר, עם בוא הבגרות. אמש (שלישי), בבריכת הסולטן בירושלים, השניים עלו זה אחר זה להופעות במסגרת פסטיבל "חוצות היוצר", וכל אחד מהם עשה זאת בדרכו הייחודית אך המעט-צפויה.

כך, בעוד שאושר כהן מילא ערב קודם לכן את כל המקומות במתחם הירושלמי העתיק עד-אפס מקום,  ובזמן שהתחזיות להופעות הקרובות הן לסולד-אאוטים נוספים (שלומי שבת, משה פרץ, שרית חדד וריטה הם רק חלק מהשמות שישתתפו בפסטיבל), הערב הזה של הפסטיבל היה בסימן קצת "אחר". אולי זה ההסבר לכך שניתן היה בקלות לזהות כיסאות ריקים במקום, ואת היות הרכב המבלים חד-גוני משהו, זאת ברקע עצומת האמנים שקרא לסיום המלחמה בעזה, שעשה בימים האחרונים הדים וגרר גינויים חריפים ממיעוט של אמנים מצליחים, בהם עידן עמדי וגפן עצמו.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• חובבי האנימציה כבר הבינו מזמן את כוחה. הפסטיבל הזה ימשוך גם אתכם אליה
• אחרי שהסעיר את המדינה כולה: "השרוף" חוזר בקאמבק מפתיע
• זה כנראה הסרט הכי גרוע של השנה, ואתם חייבים להכיר אותו

בהופעתו, גפן אומנם לא התייחס לסוגיה ישירות, אך סיפק הצצה לדעותיו בקריאתו האוהדת למילואימניקים, שזכו לשדרוג בכרטיסם בערב למתחם ה-VIP, ואף הזמין לבמה את תא"ל קובי רגב, קצין בכיר בחיל האוויר, שליווה  אותו על הפסנתר בביצוע מרגש לשיר "אהבנו", שזכה לתגובה אוהדת במיוחד מהקהל. בהמשך, גפן הקדיש גם את "עורי עור" לחטופים ולבני משפחותיהם, ובכך קנה את מקומו כקונצנזוס הפוליטי של הערב.

לעומת גפן, מוניקה סקס, שבה חבר סובול, שעלו להופיע לפניו, הכריזו בתחילת הופעתם כי הערב יוקדש "כולו לרוק", ובכך סימנו על כוונתם להימנע מהתעסקות בנושא השנוי במחלוקת. התייחסותם האקטואלית היחידה הגיעה עת הקדישו את שיר ההמנון שלהם "מנגינה" להשבת החטופים, וביתר הזמן עסקו בהרמת הקהל בלבד דרך ביצוע של כל הלהיטים הגדולים שלהם – ביניהם, כמובן, "מכה אפורה", "על הרצפה" ו"מספיק בן אדם".

בהופעה בלטה לעין במיוחד דמותו של שחר אבן צור, מתופף הלהקה במקור והגיטריסט והזמר המוביל שלהם (לצד סובול) בהווה, שגנב לרגעים את ההצגה עם הופעתו האנרגטית לשירים כמו "גשם חזק" ו"ערומים" – שם ירד אל הקהל והוריד את חולצתו כאילו היה לא-פחות מאנתוני קידיס האגדי, וכאשר היה אמון על שילובם של שירים מוכרים לא-של הלהקה מהארץ ומחו"ל (שירי משינה ורדיוהד, בין היתר). על אף שהם לא הרגישו אורגניים בתוך האירוע, אלה עדיין הצליחו להניע את הקהל להצטרף בשירה לפזמון של "Creep", כי איך אפשר שלא?

ביתר הזמן, היה זה סובול שהוביל כהרגלו את הלהקה, עם הופעה כנה ומקצועית שבה מיעט לתקשר עם הקהל, ובמקום זאת התמקד במילוי המשבצת שקיבלו בכמה שיותר שירים, שבה נראה היה שהוא פשוט נהנה לנגן עם חברים את השירים שהוא כתב מול קהל אוהד.

הופעתו של גפן הייתה גם היא מקצועית מאוד – כיאה לאדם שהוא אחד מכוכבי המוזיקה הגדולים בארץ כבר יותר מ-30 שנה. לעומת סובול, גפן דווקא הרבה לתקשר עם הקהל בין השירים. לעיתים הוא הזכיר את בנו דילן, לעיתים הטריל את הקהל תוך הזמנתו הכוזבת של תמיר גרינברג לבמה לבצע עימו שיר, ולאחר שלא עלה לשיר איתו את השיר "אולי", גפן צחק על הקהל התמים ושאל: "מה תמיר גרינברג יעשה פה?".

יש לציין כי בניגוד למוניקה סקס, שהעלו חיוך על פניהם של רובם-ככולם של הנוכחים במקום והעמידו את הקהל על רגליו עם להיטי הרוק הקליטים שלהם, הופעתו של גפן הייתה שונה, מלנכולית יותר ומעט "נישתית" יותר, ובה הקהל נותר ברובו עומד אך-לא-רוקד, וניכר היה על הפרצופים של הנוכחים במקום כי המחבבים את המוזיקה של גפן נהנים מאוד, והמחבבים-פחות נהנים, ובכן, משמעותית פחות.

עוד בהופעה, גפן ביצע שלל להיטים מוקדמים ומאוחרים כאחד, בהם "אביב" ו"מיליארד טועים", ולסיום קינח עם "אור הירח" – ובכך חתם ערב מהנה אך מעט-חזרתי, שהוביל חלק גדול מהנוכחים להתחיל לעשות את צעדיהם החוצה מהמקום, כאשר גפן עוד על הבמה מסיים את קיפוליו. לפחות חיכה להם בחוץ מתחם מהנה ועמוס בשלל אירועים שמתאימים לכל המשפחה.