דין קיסריה כדין הווסט אנד: ההופעה של מירי מסיקה הייתה מרגשת, מצחיקה ונוסטלגית

קשה להאמין, אבל עברו כבר כמעט 20 שנה מאז שמירי מסיקה פרצה לתודעה כשהזהירה כי לשם איש לא יתקרב או כשסיפרה שהיא זוכרת את נובמבר עם בלונים בלונים בתקרה. מאז, הפכה מסיקה לקול נשי בולט בפסקול הישראלי, כשמלבד היותה אחת מהזמרות המובילות בארץ היא גם מתהדרת בתואר שחקנית בסדרות ובתיאטרון ("זה לא הגיל", "עלובי החיים"), שופטת ("אקס פקטור ישראל") וכן מנטורית ("דה וויס", "בית ספר למוזיקה"). וכאילו שכל זה לא מספיק, בשנה האחרונה היא הפכה לחביבת המבקרים בבריטניה עת כיכבה בתפקיד הראשי ב"ביקור התזמורת" שעלה בווסט אנד.

אמש (שבת), במרחק של 5 שעות טיסה מלונדון, היא עלתה על הבמה באמפי קיסריה להופעה שמאגדת לכדי שעתיים וחצי את כל הלהיטים מהקריירה הענפה שלה. ואולי התנאים פה פחות נוצצים מהבמות שבווסט אנד, ואולי מזג האוויר הישראלי פחות נעים מאשר זה שבבריטניה - ושם, כידוע, הייאוש נעשה יותר נוח. ובכל זאת, אמש בקיסריה זו הייתה תצוגת תכלית של אישה אחת, ומי היה מאמין שהיא איתנו כבר 20 שנה ושהשירים שלה ילוו אותנו בכל תקופה בחיים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• אורי פינק: "אני לא נבהל מה-AI. יש לי יתרון על פני המחשב בזכות הסגנון שלי"
• אידריס אלבה ניסה להציל בחורה - והותקף: "כמעט איבדתי את חיי"
• הופעה בעוצמה 2.3: הקהל של טיילור סוויפט הרעיד את סיאטל

השעה 21:30. אורות ניאון אפורים עם נגיעות של ורוד מאירים את הבמה. מירי עולה בשמלה שחורה מלכותית (בעיצובו של אלון ליבנה) ופותחת את ההופעה בשיר "מלך", הסינגל הראשון מאלבומה הרביעי. "ערב טוב קיסריה", היא אומרת מיד בתום הביצוע, וממשיכה בזה אחר זה עם "ברכת המלך", "אוקיינוס", "מאמי", "מפחד עלייך" ו"נשארנו ביחד". "נורא התגעגעתי", היא אומרת לקהל, "הבנתי עד כמה הדבר הזה נדיר וחשוב". או אז, היא נותנת ספוילר למה שצפוי לקרות כאן הערב: "הזמנתי אנשים מכל הקשת. יש כאן יותר מגוון מאשר בכנסת!".

בתום הפתיחה החזקה שמעוררת לנו את התיאבון, מסיקה פונה לקהל ומספרת על שיר שכתב אסי דיין עוד כשהיה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, לאחת מאהובותיו. בטרם היא מתחילה לשיר, היא מזמינה בהפתעה את מי שכיכב לצידה ב"ביקור התזמורת" - השחקן אלון אבוטבול שנמצא בימים אלו בביקור מולדת. הוא מקריא את השיר, היא מאזינה בקשב, אנחנו מחכים שהשניים - שכידוע היו מועמדים לפרס אוליבייה היוקרתי בקטגוריית שחקנית ושחקן השנה על גילום תפקידיהם של דינה ותאופיק זכריה - יפתחו בשיר של עומר שריף. זה לא קרה.

הלאה: אחרי שאבוטבול יורד מהבמה, מסיקה מזמינה את נסיך הרוקנ'רול אותו היא מעריצה כבר שנים - ברי סחרוף. בלי להתבלבל, מסיקה מספרת כיצד בגיל 14, אז בהופעה במועדון הרוקסן, היא הבינה שהיא אישה רק בזכות ברי. "הוא עלה לבמה והקול שלו חדר לי ישר לרחם", היא חושפת והקהל בתגובה שואג מצחוק. השניים מבצעים יחד שירים שלו ושירים שלה, דוגמת "ככה זה", "עיר של קיץ" ו"באה אליכם". לפי התגובות הנלהבות סביבי, הייתי ממליצה לשניים לשקול לצאת לסבב הופעות משותף.

הסיפור הזה על הפיכתה לאישה בזכות ברי הוא עוד אחד מיני רבים שאותם מסיקה חושפת לאורך הערב: היא מספרת כיצד הבנות שלה מגיבות לאנשים ברחוב שמבקשים ממנה סלפי ("כאילו שאני נועה קירל או משהו"), חושפת מה כמעט הביא אותה ואת בעלה אורי זך להתגרש (מנגינה בשם "ציפורים מבייצות בסתר" - והכול בהומור, כמובן) ומגלה מה הבינה כשפגשה ישראלים בחו"ל ("גם אם הם ידברו איתך באנגלית הם יראו לך את חיפה"). אין ספק שההפוגות מהשירים למען סיפורים אישיים ופאנצ'ים שהיא זורקת לחלל האוויר תורמים רבות להופעה, שכן לרגעים הרגשנו שאנחנו יושבים ומדברים עם מירי מהחבו' שלנו.

והיו גם לא-מעט רגעים מרגשים: את "שיר לשירה" היא הקדישה לילדה בשם אמילי; את "לא מתחרטת על כלום" של אדית פיאף (אותו ביצעה בצרפתית) הקדישה לאביה; ב"חוזר בחזרה" היא הזמינה את אלון אלקיים, חייל בלהקה צבאית שהגיע לגבהים אדירים וזכה לתשואות רבות מהקהל"; וב"יש לי אותך", אותו היא מבצעת במקור יחד עם מיקה משה, היא הזמינה לבמה קרובת משפחה שלה בשם דניאל אותה היא מכנה "אחותי הקטנה", וזו רקדה באופן קסום ומהפנט על חישוק באוויר (ועשתה לי חשק ללמוד לרקוד על חישוק. שיהיה בהצלחה לשרירים שלי, מה שנקרא).

לקראת סוף הערב (שנמשך, כאמור, שעתיים וחצי!) מסיקה הזמינה לבמה את יהודה פוליקר לביצוע "הצל ואני". משם, השניים המשיכו ל"פנים אל מול פנים", "דברים שרציתי לומר", "פחות אבל כואב", ואז - סחרוף חזר לבמה והשלושה ביצעו את "בכפיים". אני לא באמת צריכה לפרט מה הקהל עשה תוך כדי הביצוע המשותף הזה, נכון?

את ההופעה חותמת מסיקה באופן סימבולי למדי, עם "נובמבר", "לשם" ו"שיר תקווה" תוך שהיא מסתובבת בין הקהל. הקהל שהולך איתה כבר שנים עוד מהרגע שבו סיימה את בית הספר "רימון" או כאלו שהצטרפו לאורך השנים, בין התחנות השונות שאותן עברה לאורך חייה. 20 שנה. מי היה מאמין. כולנו תקווה שנזכה גם לחגיגות ה-40, מאוחדים.