גם הטיל החות'י לא מנע מארקדי דוכין להוכיח שהוא מהמבצעים הטובים בישראל

כבר כמה עשורים שארקדי דוכין הוא אחד המוזיקאים העסוקים והמצליחים בישראל, כזה שלדבריו חתום על כ-1,000 שירים שיצר, רבים מהם הפכו ללהיטים ואף לנכסי צאן ברזל, וככזה שממשיך לשחרר מוזיקה חדשה בקצב מסחרר – והחגיגה המוזיקלית שלו ליום הולדתו הוכיחה עד כמה אנחנו לוקחים את נוכחותו באוזן שלנו כמובנית מאליה.

דוכין הגיע אמש (שני) ל"קו רקיע" בפארק אריאל שרון יממה לאחר שחגג את יום הולדתו ה-62, על מנת לציין את המאורע המשמח. עוד לפני שההופעה החל בהופעה רשמי, עלה לבמה יובל סמו שעטה על עצמו את אחת מדמויותיו הקורעות מצחוק – ובקטע סטנדאפ בן כמה דקות על בעל השמחה, הוא חימם את הקהל עם המון הומור לקראת המופע עצמו.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• הפרזנטור של "טורנדו" בעוד התבטאות חריפה: "לשרוף את גופתו ונשמתו של אהרון ברק"

• אביב גפן נתן ב"נשף רוק" שואו גדול ורגעים בלתי נשכחים, אבל משהו היה חסר

• הביכורים של עולם התרבות: הפעם הראשונה שהכוכבים המקומיים קצרו הצלחה בינלאומית

מהרגע שדוכין עלה לבמה והתקרב לפסנתר, הוא הצליח לשבות את ההמונים שהגיעו לחגוג איתו – ובמשך כשעתיים שלמות הוא הפציץ ברצף להיטים מטורף, שכלל קאבר נהדר ומרגש ל"לפעמים" של רון שובל (אותו הוא הלחין למילותיו של מיכה שטרית), ביצוע נהדר ל"יש בי אהבה" של אריק אינשטיין (אותו כתב והלחין), עיבוד נהדר ל"מי אוהב אותך ממני" ורבים אחרים. וכן, בדרך הוא גם ביצע שיר חדש ונוגע ללב, "סיגליה" שמו, שהרטיט את כל לבבות המאזינים.

בהמשך המופע, עברי לידר עלה לבמה והצטרף לארקדי על הפסנתר, במה שהיה שיתוף הפעולה הראשון שלהם מול קהל – ועם ביצוע משותף מוצלח ל"זכיתי לאהוב", אחד משיאי הערב, אין ספק שהיה שווה לחכות. הנינוחות של מופע השקיעה, כולו על רקע הנוף המרהיב של גוש דן שנשקף מהפארק, נשברה כשלפתע החלו להישמע אזעקות מהערים הסמוכות, לאחר שהמורדים החות'ים בתימן שיגרו טיל בליסטי לעבר ישראל. במקום לברוח או להיכנס לפאניקה, דוכין הפך את הרגע הזה לחלק מהמופע, כשאמר בהומור: "זה יום הולדת אמיתי, עם מתנות מכל קצוות תבל" – והוכיח ששנים של ניסיון על הבמה יכולים להכין אותך גם לרגע סוריאליסטי כזה.

אחרי שהשניים המשיכו את המופע שלהם, היה זה מיכה שטרית שהצטרף אליהם על הבמה, כשהשלישייה הזו שיתפה פעולה בצורה מופלאה. השילוב הזה יצר דיאלוג מוזיקלי מעניין בין דורות, ובכל זאת נשמעו טבעיים ומחוברים. לרגע זה הרגיש כאילו הבמה הפכה לסלון של חברים ישנים שנפגשים לשיר יחד, ושהקהל פשוט היה מהופנט משראו עיניו.

דוכין לא היסס לנוע בין סגנונות. אחרי שביצע כמה מהקלאסיקות שלו, הגיעו קטעי הראפ – מעבר שיכול היה להיות מביך, אבל המוזיקאי הוותיק הצליח למשוך אותו בחן. בסוף, כשהמופע עבר לרצף שירי האוס-דאנס קצביים במיוחד, הקהל כבר עמד על הרגליים אחרי שנסחף לחלוטין בכישרון של דוכין.

מה שהפך את הערב הזה למיוחד לא היו רק השירים או האורחים, זה בונוס שבהחלט תרם לכל החגיגה, אלא הרגש שדוכין מצליח ליצור גם אחרי שביצע את השירים האלו כבר אינספור פעמים, מה שמוכיח ללא כל צל של ספק שמדובר באחד המבצעים הכי טובים שפועלים כיום בארץ. הוא יצר תחושה שהקהל לוקחים חלק ממשהו שגדול מהם, שהמוזיקה הזו שייכת לכולנו. אפילו כשהטילים עפים, השירים האלה נותרים עמוק בלב.