"המשפחה השכולה אמרה לי, 'וואו, זה בדיוק מה שעידו היה רוצה לשמוע'"
לזכר אלה שלא ישובו עוד, וכדי שלא נשכח את הילדים החטופים: המוזיקאי וייב איש שחרר את "לאן", שיר חדש שכתב ברוח המלחמה • בריאיון לדיגיטל 13, סיפר: "שברתי את הראש על הטקסט הזה כי רציתי לכבד את המשפחה" • על השבת השחורה: "פחדתי להסתכל לאנשים בעיניים, הייתי בשוק שעושים לנו שואה"
כבר 44 ימים ש-38 ילדים מוחזקים בשבי חמאס. הם נחטפו מביתם בבוקר השבת הארורה ומאז הם שם, מחכים לשחרורם. קשה להאמין שזו המציאות הבלתי נתפסת שאנו חיים בה. קשה להאמין שהיום (שני) - יום הילד הבינלאומי - ויש ילדים שכבר שישה שבועות מוחזקים בשבי.
בניסיון להעלות את המודעות ולזעוק את זעקתם, המוזיקאי וייב איש שחרר הבוקר (שני) את "לאן", שיר חדש אותו ביקש להקדיש לאותם ילדים חטופים וגם לנרצחים והנופלים שלא ישובו. "הרצון האישי שלי - ובטח של כולנו ביום הילד הבינלאומי - הוא שנזכור שיש עוד ילדים ממש שם בעזה", אמר וייב איש, "ויש כאלו שאסור שנשכח אותם. מילאתי את הדף בעצב ובקשה של זיכרון".
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- שלא תגידו שלא אמרנו: "המארוולס" הוא מהסרטים הגרועים של מארוול
- סופר לאחור - ומפוצץ את המטרה: עמדי נלחם בשטח הרצועה • תיעוד
- "הדמעות שוטפות אותנו": שיתוף הפעולה המרגש של ברוזה וטל
כמו רבים מחבריו למקצוע, גם וייב איש (ששמו המלא הוא אור שושנה) מנסה בשבועות האחרונים לתרום היכן שהוא יכול: מהופעות בפני חיילים ועד לפגישות עם משפחות של נרצחים. הוא יושב ומאזין לסיפורים מאחורי השמות, מנחם, מתקשה להתמודד עם הכאב. "לא הצלחתי להכיל בעצמי את המצב, אז להכיל אחרים?", הוא תוהה. "מה אני אגיד להם? מה אפשר בכלל להגיד לאנשים שאיבדו את יקיריהם? ביום רע שלי יכולתי לעלות לבמה ולהתחבא מאחורי המוזיקה והשירים, להראות רק מה שבא לי שיראו, אבל באותן הלוויות ושבעות אליהן הגעתי - לא היה לי לאן לברוח, למזלי.
"לשבת עם האנשים, להכיר אותם ולשמוע את הסיפורים גרם לי להבין כמה זה הרבה יותר גדול מהמוזיקה. כל אחד מאותם האנשים האלה הוא עולם ומלואו שעבר משהו עם השירים שלי, אנשים שנתנו לי כל כך הרבה בלי שאני בכלל יודע אבל תמיד הרגשתי, ועכשיו זה מול הפנים שלי, בחצר ביתי על סטרואידים".
השיר החדש נולד ממפגש שלו עם אחיו של עידו פרץ ז"ל, צעיר שנרצח במסיבה ברעים. "הוא היה מגיע קבוע להופעות שלי ונרצח באותה מסיבה ארורה", הוסיף וייב איש, "עידו היה אור גדול לעולם ולכל הסובבים אותו בשמחת החיים וחדוות העשייה שלו. אחיו סיפר לי שהיה להם קשר עמוק מאוד של אחים שהם גם חברי נפש, מחוברים טלפתית בצרור החיים. הוא סיפר לי שעידו עבר דבר או שניים עם השירים שלי בתקופה משמעותית בחייו, ובמותו הוא שם לעצמו כמטרה בחיים להגשים את כל החלומות של עידו ולהקדיש את חייו להנצחה שלו".
"שברתי את הראש על הטקסט הזה", מספר וייב איש בשיחה עם דיגיטל 13, "רציתי לכבד את המשפחה". אחרי שהשמיע להם את שכתב, "הם אמרו, 'וואו, זה בדיוק מה שעידו היה רוצה להגיד ולשמוע'. הבנתי כמה שהכוח של המוזיקה גדול".
השבת השחורה ההיא הותירה אותו, כמו את כולנו, המום. "בקושי תקשרתי עם הסביבה, הייתי בשוק שעושים לנו שואה. אני ממש פחדתי להסתכל לאנשים בעיניים". ברור לו שישראל של אחרי המלחמה לא תיראה כמו זו שלפניה. "זו הייתה שיחת התעוררות לדור שלנו. משהו בהנהגה שלנו צריך להשתנות - וזה יגיע מהדור הבא. בתקווה שנדע ימים טובים יותר ואף הורה לא יחפש את היקר לו מכל". אמן.