כך הזמרות האלו פרצו את הדרך עבור רבות אחריהן - והפכו למודל לחיקוי

החל משנת 1973, בכל 26 באוגוסט, שחל ממש היום (שלישי), מציינים בארצות הברית את יום השוויון לנשים, וזאת כדי לציין את התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית שהתקבל באותו תאריך ב-1920, שעד אותה עת אסרה על נשים להצביע.

נשים היו מאז ומעולם פורצות דרך, כשרבות מהן הושתקו בגלל החוק או בשל החברה בה חיו, אך יש גם את אלו שפרצו דרך והביאו שינוי אמיתי שנשאר גם אחרי לכתן. לרגל יום השוויון, קבלו 5 זמרות פורצות דרך שהתוו את הדרכים למוזיקאיות רבות אחרות, אבל גם לאינספור נשים ברחבי תבל - כאלו שנזכור אותן לעד.

טינה טרנר

טינה נולדה בשנת 1939 בטנסי, להורים חקלאיים אותם ליוותה בשדות כשהיו קוטפים כותנה. בגיל 16 היא החליטה לעבור לגור עם אמא שלה שגרה בסנט לואיס, והייתה יוצאת לא מעט לבלות בלילות, שם ראתה לראשונה הופעה של להקה שאהבה. יום אחד היא החליטה פשוט לקחת את המיקרופון ולשיר. יום אחד צפה בה אייק טרנר, התאהב בה וביקש ממנה להופיע לצידו. בהמשך השניים נישאו, ולימים הוא הפך לבעל אלים, שעל מה שחוותה איתו היא סיפרה רק במקרה למי שהפכה לחברתה הטובה, הזמרת-שחקנית שר.

בשנות ה-60, טרנר פרצה והייתה זמרת מצליחה במיוחד, ואפילו הייתה האישה הראשונה שהופיעה על שער המגזין הנחשב "רולינג סטון". באותה תקופה לא היו נשים ששרו רונקנ'רול, אבל היא עשתה שינוי והפכה לאייקון, כזה שגרם גם לנשים אחרות שחלמו להצליח כמוה, לראות בה מודל לחיקוי. טרנר כבשה את ראשי המצעדים, קטפה פרסי גראמי, אך גם ידעה דעיכה עד שחזרה לעניינים כשהייתה בת 45, בשנות ה-80. היא המשיכה לשבור תקרות זכוכית, ולא רק במוזיקה, אלא גם בגיל בו המשיכה להופיע.

הדרך בה הופיעה, שהפכה אותה לפרפורמרית מטורפת, גרמה לאנשים לשנות את התפיסה שלהם לגבי איך הופעה של אישה צריכה להיות, והפכה ללגיטימית את היותה מוזיקאית עוצמתית שמשתוללת על הבמה ולא מתפשרת על החלומות שלה. בהמשך השנים, היא הצליחה לעזוב את בעלה האלים, והראתה לנשים נוספות שאפשר להצליח גם בלי שגבר יתמוך מהצד או ינהל אותה.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "קיבלתי מתנות מאלוהים והרגשתי דפוקה": המסע הסוער של הזמרת מהפרעת אכילה לריפוי

• בזמן אמת, הסרטים שלו היו מושמצים. נראה שהגיע הזמן לשנות זאת

• "לב זהב אבל שביר": יסמין מועלם בשיתוף פעולה מפתיע

מריה קארי

מריה נולדה בשנת 1969 בהנטינגטון, לאמא אירית ואבא אפרו-אמריקאי, מה שהשפיע מאוד על מי שהפכה להיות. אימה הייתה זמרת אופרה וההשפעה שלה עליה הייתה ניכרת, כשלדבריה היא התחילה לשיר עוד לפני שלמדה לדבר, ועשתה זאת גם אז בכישרון יוצא דופן. הילדות שלה הייתה רעה, בלשון המעטה: כשהייתה רק בת 13, אחותה ניסתה לסמם אותה ולסרסר בה. מאז ומתמיד היא ניסתה להסתיר את השורשים האפרו-אמריקאיים שלה, עד שפגשה את דרק ג'יטר, שחקן בייסבול אגדי שמוצאו דומה לזה של קארי, שעזר לה לאהוב ולקבל את עצמה כפי שהיא באמת - ומאז היא התחברה למפיקים שעזרו לה לעשות את המוזיקה שהיא באמת אוהבת.

בתיכון היא התחילה לכתוב שירים, מה שהוביל אותה להחלטה שהיא חייבת להיות זמרת. היא עשתה הכל בשביל זה, ועבדה בכמה עבודות במקביל להקלטת שירים שכתבה כדי לשלוח למפיקים שאולי יתעניינו בה. בשנת 1988 היא הייתה זמרת הליווי של ברנדה סטאר, מה שהוביל לפריצה הגדולה שלה כשבאחד הערבים היא פגשה את טומי מוטולה, דאז מנכ"ל חברת התקליטים "קולומביה רקורדס", ששמע את אחת הקלטות שהקליטה - והחתים אותה מיד. לימים, הוא גם הפך לבעלה.

קארי הייתה שונה מבין הזמרות בתקופה בה פרצה. היא דרשה להיות מעורבת בכל תהליך היצירה של כל שיר כבר מתחילתו, רצתה לכתוב ולהפיק את המוזיקה שלה בעצמה, ולא הסכימה להיות כפופה למנהל ומפיקים שיגידו לה איך תישמע המוזיקה שלה. בזכות ההתעקשות שלה וקולה הייחודי, היא הפכה להיות מודל לחיקוי לא רק לנשים נוספות, אלא להרבה אנשים, שקיבלו בזכותה את הכוח לאהוב את השורשים שלהם, לא להסתיר אותם ואפילו להתגאות בהם.

ביונסה

ביונסה נולדה בשנת 1981 ביוסטון לאבא מנהל מכירות ואמא ספרית, אפרו-אמריקאיים ממעמד הביניים, שלמדה פיתוח קול, מחול ושירה כבר כשהייתה תלמידת בית ספר. בזכות החינוך החם והגאה של הוריה, היא הצליחה להתגבר על כל האתגרים שהציבה בפניה החברה, שלא תמיד קיבלה טוב אנשים ממוצאה. כבר בגיל צעיר זיהו בה כישרון ייחודי, והיא זכתה בשלל תחרויות כישרונות. כשהייתה רק בת 9, היא פגשה את לטבייה רוברסון, איתה הקימה את הלהקה "Girl's Tyme", יחד עם בת דודתה קלי רונלד, שעברה לגור בביתם. בהמשך הן חברו לטויה לאקט ושינו את שם הלהקה לדסטניז צ'יילד.

אביה ניהל אותן, והלהקה זכתה להצלחה ענקית כשמכרה יותר מ-60 מיליון אלבומים ברחבי העולם וזכו אפילו בגראמי, אבל הסכסוכים בין הבנות לא איחרו להגיע כשהמפיק המוזיקלי ואביה של ביונסה העדיף את בתו ואת רולנד על פני האחרות, עד שבשנת 2006, אחרי כמה חילופי זמרות אחרות, הן התפרקו. 3 שנים לפני הפירוק, ביונסה שחררה את אלבום הבכורה שלה "Dangerously in Love" שזכה להצלחה מסחררת, כשהלהיטים ממנו הפכו לכוכבת גם בפני עצמה.

לאיזה הישגים היא לא הגיעה: שיאנית זכייה בפרסי הגראמי (35!), הפכה לאמנית המעוטרת ביותר והיא אחת מהזמרות המצליחות בכל הזמנים, אחרי שמכרה יותר מ-200 מיליון עותקים מאלבומיה ברחבי העולם, זאת בנוסף לכך שכל סיבוב הופעות עליו היא מכריזה הופך לסערה, כשכולם רוצים להיות חלק ממנה.

היא מאוד פמיניסטית ועושה הכול למען שוויון בין נשים ובעיקר נשים שחורות, והיא לא מתביישת לדבר על זה בכל הזדמנות שנקרית בדרכה. היא מודל לחיקוי עבור מיליוני נשים ברחבי העולם, שלומדות ממנה איך לרדוף אחרי החלומות שלהן, בגאווה ובלי טיפת בושה.

מדונה

מדונה נולדה בשנת 1958 במישיגן לאבא מהנדס. אימה הלכה לעולמה כשהייתה רק בת 5 אחרי מאבק בסרטן השד, מה שהותיר בה חשש גדול מאוד, גם אצל אביה, אחרי שלא יכלה לישון רחוק ממנו מהפחד שתאבד גם אותו. אחיה החליטו להיות אחראיים על ניהול משק הבית מאחר ולא הסכימו לקבל אף אחת שתחליף את אימם. שלוש שנים לאחר מותה של אימה, אביה נישא לעוזרת הבית של המשפחה, למורת רוחה של מדונה, שרבה איתו על כך רבות - עד כדי כך שקשר ביניהם נהרס לשנים רבות. מספרים עליה שעוד בבית הספר היא הייתה פרובוקטיבית: היא הייתה עושה עמידות ידיים רק כדי שהבנים יראו לה את התחתונים, אך היא הסבירה שהייתה בודדה וחיפשה דרכים להיות בולטת ומיוחדת.

כשמדונה הייתה בת 20, היא עזבה את הלימודים ועברה לגור בניו יורק, צעד אותו כינתה כדבר האמיץ ביותר שאי פעם עשתה. היא התחילה לעבוד ברשת דנקן דונאטס, מצאה דירה והייתה חלק מלהקת המחול בתיאטרון המחול האמריקאי של אלווין איילי. החיים בעיר הגדולה לא היו קלים עבורה: היא סיפרה שפרצו לדירתה שלוש פעמים, כשלילה אחד, כשחזרה הביתה מחזרות, שני גברים איימו עליה בסכין והכריחו אותה לבצע מעשים מיניים בניגוד לרצונה, כשבהמשך היא נאנסה על גג בניין אליו לקחו אותה בכוח. כשהייתה בת 24 היא התחילה לצאת עם המוזיקאי דן גילרוי, התקבלה להופעות בפריז וכשחזרה הקימו את להקת "מועדון ארוחת הבוקר", שבה מדונה הייתה הזמרת, המתופפת והגיטריסטית. החברות בהרכב לא החזיקה מעמד זמן רב, שכן תוך זמן קצר היא החליטה לעזוב ולפתוח בקריירת סולו.

מדונה זעזעה בכל פעם מחדש את המאזינים כשהעלתה נושאים שלא הרבו דבר עליהם קודם, ואף די התביישו בהם, לסדר היום. היא השתמשה במיניות שלה ככלי לביטוי נשי ואמנותי עוד לפני שזה היה נהוג או מקובל, ואף הוציאה את האלבום "Erotica" (משנת 1992) שהוקדש כולו למערכות יחסים ומיניות, כשכל שיר הוגש מנקודת מבט של צד אחר במערכות יחסים, ובכך היא הוכיחה לכולם שזה לא משהו מביך או לא ראוי לדבר עליו, אלא חלק מהחיים שלנו.

היא מעולם לא היססה לדבר על הקהילה הגאה, לתמוך בה, להוביל שינויים למען הזכויות שלהם ולהעלות למודעות את הסכנות שבמחלת האיידס, למרות כל הדעות הקדומות שהיו בנושא, שהיה דבר שלא מדברים עליו. גם בשיר "Like a Prayer" היא דיברה על גזע, דת ומיניות ועוררה סערות ומחלוקות רבות. היא גרמה לאנשים בכל העולם לשנות את התפיסה שלהם עם כל נושא שהיה לה חשוב, גרמה לנשים להרגיש בנוח להיות מיניות ולדבר על סקס, ועד היום היא מודל לחיקוי גם עבור גברים רבים וחברי הקהילה הלהט"בית.

אריתה פרנקלין

אריתה נולדה בשנת 1942 בממפיס לאבא כומר ופעיל זכויות אדם ולאמא זמרת, שהלכה לעולמה עוד לפני שחגגה את יום הולדתה ה-10. אביה היה מוכר גם בזכות הכישרון המוזיקלי שלו, ולימד את אריתה לנגן בפסנתר, כשבהמשך הוא הביא את בנותיו לשיר בכנסייה. כשהייתה בת 12 בלבד, היא ילדה את בנה הבכור, והביאה לעולם בן נוסף כשנתיים אחר כך, מה שלא הותיר לה ברירה וגרם לה לעזוב את הלימודים, לבקש מסבתה עזרה בגידול הילדים, תוך שהיא מנסה לעשות הכול כדי לפתח את הקריירה המוזיקלית עליה חלמה.

כבר בגיל 14, פרנקלין התחילה להקליט שירים, בזכות אביה שעודד אותה, אך באותה התקופה היא לא הצליחה לפרוץ כמו שחלמה. רק בשנת 1966 היא עברה לחברת הפקות אחרת שנתנה לה לבטא את שורשיה המוזיקליים, מה שגרם לאלבומיה להפוך להצלחה מסחררת. אלבומה "Amazing Grace" שיצא ב-1972 הפך לאלבום הנמכר ביותר שלה עם יותר מ-2 מיליון עותקים שנמכרו. לאורך הקריירה הארוכה שלה היא זכתה ב-18 פרסי גראמי, להם הייתה מועמדת לא פחות מ-44 פעמים.

השיר "Respect", קאבר שביצעה לאוטיס רדינג, שיצא בשיא המאבק של התנועה הפמיניסטית וזכויות האזרח, הפך להמנון שמושמע רבות עד ימינו. היא הייתה מקורבת למרטין לות'ר קינג ותרמה כספים רבים למאבקים שלו תחת הארגון שלו, והציבה סטנדרט חדש של כוח נשי. היא הייתה האישה הראשונה שנכנסה להיכל התהילה של הרוקנ'רול בשנת 1987, מה שפתח דלתות לאמניות רבות אחריה. אריתה עיצבה מחדש את מה שהיום אפשר לכנות "דיוות פופ מודרנית", אפילו ביונסה, וויטני יוסטון, אריאנה גרנדה ועוד רבות מעידות כי הן שואבות ממנה השראה. בשנת 2010 דווח כי היא חולה בסרטן הלבלב, וכ-8 שנים לאחר מכן הלכה לעולמה - תוך שהיא משאירה אחריה חותם עצום שישאיר אותה לנצח כמודל לחיקוי.