5 שנים לאחר שפרצה לחיינו, המהפכה של אוליביה רודריגו לא עוצרת
אחרי שני אלבומים מצליחים ומוערכים ולהיטים רבים, הזמרת-יוצרת הצעירה היא לא רק טיטאן של תרבות הפופ, אלא כוח ממשי של שינוי. לרגל צאת אלבומה החדש "You Seem Pretty Sad for a Girl So in Love", חזרנו לסוד כוחה של רודריגו בת ה-23 ולמהפכה הנסתרת שחוללה - בידיעה או שלא
הזמרת האמריקאית ליזו שחררה לאחרונה את הסינגל "Bitch", שזכה לתהודה נמוכה בהרבה מהצפוי בשירותי הסטרימינג השונים. לפני מספר שבועות, עוד כוכבת מהעשור שעבר, מייגן טריינור, נאלצה לבטל את סיבוב ההופעות שלה בכדי "לאזן בין הקריירה לחיי המשפחה" - אך רבים טוענים כי הדבר נבע ממכירת כרטיסים נמוכה להופעותיה.
אין בכך לזלזל בכישרון או בשיקולי הקריירה של שתי הזמרות, אך האנקדוטות הללו מעלות שאלות על הפופולריות של שירי "העצמה נשית", שדיברו (לא פעם בפשטנות מסוימת) על דימוי גוף חיובי, שהזניקו את טריינור וליזו לתהילה. האם העולם מאס ב"העצמה נשית"? התרבות הגלובלית אכן עברה רגרסיה חמורה בעשור שחלף מאז שירים כמו "All About That Bass" של טריינור, אך יותר מכך, נדמה שאלו פינו את מקומם לחיזוק נשי מסוג אחר, שברירי וחשוף הרבה יותר - שירי "בריאות נפשית", בהובלת מוזיקאיות צעירות כמו בילי אייליש, צ'אפל רואן, סברינה קרפנטר ואחת בשם אוליביה רודריגו. לרגל צאת אלבומה החדש "You Seem Pretty Sad for a Girl So in Love", חזרנו לתדמית הציבורית של הזמרת-יוצרת הצעירה, ותהינו איך זו מחוללת מהפכה מוזיקלית שקטה בעולם - וגם כאן אצלנו.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
אז מי את אוליביה רודריגו? בת יחידה למשפחה פיליפינית-אמריקאית, המוזיקאית הצעירה היא למעשה נצר נוסף לילדי "ערוץ דיסני" של שנות ה-2000. כמו מיילי סיירוס וסלינה גומז, גם היא זכתה לסדרה משלה בנעוריה בערוץ הילדים הפופולרי, "ביזארדבארק" (ומאוחר יותר, "היי סקול מיוזיקל: המחזמר: הסדרה" בדיסני+), וכמו שתי אלו, גם היא פצחה במהרה בקריירה מוזיקלית. אך בשונה מיוצאי דיסני קודמים, שניהלו ראשית קריירה מוזיקלית מוקפדת ו"לכל המשפחה" רק כדי לדחות הכול באופן קיצוני בהגיעם לגיל מבוגר יותר (חשבו על תקופת "Wrecking Ball" של סיירוס), רודריגו פתחה את ליבה עוד ביומה הראשון בקריירה החדשה שלה כמוזיקאית.
התוצאה הייתה "Driver's License", פופ ביתי ונוגע אודות שיברון לב טרי שחוותה. הקהל הצביע ברגליים (או באצבעות) והעניק לשיר - תוך פחות משבוע מצאתו - יותר מ-15.7 מיליון האזנות בספוטיפיי. אך רודריגו לא נותרה במלנכוליות, ופנתה ישירות לרוק/פאנק נוסח שנות ה-2000 (אבריל לאבין וגרין דיי היו להשפעה ברורה עליה) בסינגלים הבאים שלה - "Deja Vu", "Good 4 U" ו-"Brutal", כולם מתוך אלבום הבכורה המצליח שלה, "Sour". פרסי הגראמי שהוענקו לה לא הלחיצו אותה, וההאשמות בפלגיאט משירו הנודע של אלביס קוסטלו, "Pump it Up" (קוסטלו, מצידו, בירך על ה"גניבה" וטען שזו דרכה של מוזיקת הרוק מאז ומתמיד), לא הרתיעו אותה - בין רגע, כוכבת פופ חדשה נולדה לעולם.
קשה לחשוב שהמוזיקה הפופולרית של ימינו אנו פועלת באותו קצב יצירתי וראשוני בו עבדה במהלך מרבית המאה ה-20, כשהמעטפת החיצונית מעיבה על האתגר האמנותי. אך בתוך הזירה המוזיקלית החונקת הנוכחית, נדמה שרודריגו, רק בת 23, פיצחה שיטה מסוימת - יותר מ"האורים והתומים" של הSinger-Sogwriter של 15 השנים האחרונות, טיילור סוויפט (אלילתה של המוזיקאית הצעירה), ויותר מאייליש, ממציאת ז'אנר ה-"Bedroom Pop רך וחשוף", שבחרה לעצמה בפועל גישה נישתית יותר (עד כמה נישתית שיכולה להיות אחת האמניות הפופולריות ביותר בעולם).
בת לדור האינטרנט, רודריגו השתמשה בטשטוש של העידן הנוכחי בין הסובייקטיבי והאובייקטיבי כשהבינה כיצד להנגיש רגשות כאובים או בריאות נפשית מעורערת לקהל הרחב. בכך לא מחלה על רגשותיה שלה, קירבה בין חוויותיה ובין אלו של קהל היעד שלה (רובו נערות וצעירות בשנות ה-20 לחייהן), ונמנעה מעטיפה של סיסמאות העצמה חלולות וקשקושים "ניו אייג'ים". כשאירחה בהופעותיה את גדולי פוסט-פאנק ומתנגדי מיינסטרים נצחיים כדוגמת רוברט סמית' מהקיור ודיוויד ברן מטוקינג הדס (בת דורם, סולנית להקת בלונדי דבי הארי, הייתה זו שהציגה לאחרונה בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" את רודריגו כששימשה כמנחה ואמנית אורחת), ביקשה המוזיקאית הצעירה למתוח קו ישיר בין חריגות חברתית במוזיקה של המאה ה-20 ובין גלגולה כיום. אצל רודריגו, קווירקיות היא חוזקה ולא חולשה; חיבה לרוק קיטשי וצעקני אינה חיסרון, אלא יתרון; מודעות פוליטית (רק לאחרונה ביקשה להחרים את המט גאלה בשל מעורבותו של המיליארדר המקורב לנשיא ארה"ב, מנכ"ל אמזון ג'ף בזוס) אינה קללה שתרחיק מאזינים פוטנציאליים, אלא כוח-על; שבריריות היא מתנה.
בזירה המקומית, ניתן כבר למצוא לה יורשות - מהפופ העדין של עלמה גוב ועד שירי שיברון הלב של נועם קלינשטיין. אך גם אלו, או אחרות, לא באו בהכרח להיות אוליביה רודריגו 2.0, וגם אם דרכה בתעשייה העולמית תדעך עם השנים (נאלץ לחכות ולראות אם אלבומה החדש יגיע לאותן הפסגות של קודמיו, אם כי הוא מקבל שבחים רבים), הזמרת-יוצרת עשתה את שלה. חותמה כאן כדי להישאר.