המוזיקאי שנאבק במלחמה בתוכו: "המוזיקה עבורי היא לא רק חיים – היא הצלה"

אחרי ששירת ביחידה מיוחדת, עידן שלום מסרב ללבוש מסכות. המוזיקאי בן ה-24, אוטיסט בתפקוד גבוה, שחרר לאחרונה את אלבומו השני "חי בסרט", אותו הקליט עוד לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", ועם הבנה שהמילים שכתב לפני זמן כה רב קיבלו משמעות חדה יותר ככל שהזמן חלף, לא רק עבורו, אלא גם עבור אלו שמאזינים לו, שבסופו של דבר פשוט מסייעים לו.

"המוזיקה בשבילי היא לא רק חיים – היא הצלה", הוא מספר בריאיון מיוחד לרשת 13 לרגל צאת האלבום, אותו ישיק ב-10 בספטמבר באוזן בר בתל אביב, "דרכה אני מצליח לעבור תהליכים, להבין, להרגיש ולחלום הלאה". את השיר הראשון שלו הוא כתב כשהיה בן 13, במהלך מבצע "צוק איתן" בשנת 2014, כשלא הבין איך זה הגיוני שהורים קוברים את ילדיהם. 11 שנים אחר כך, והוא עדיין לא מבין איך הדבר לא השתנה: "מצאתי במוזיקה, בכתיבה, איזשהו מקום שבו אני יכול לפרוק את כל מה שאני מרגיש, את כל מה שעובר עליי. זה הרגיש לי מאוד אינטימי, כי אף אחד לא קורא את מה שאני כותב, אז מה אכפת לי? אני יכול לכתוב הכול".

עידן מתאר את עצמו כ"נרקומן של מילים ואותיות", ולכן זה לא באמת מפתיע לגלות כי המוזיקה הפכה עבורו למפלט מפני העולם, שלא תמיד קיבל אותו בהבנה. "אני לא הגבר החזק הזה עם השרירים המנופחים, אני הגבר הרגיש הזה והביישן גם לפעמים", הוא שר ב"אני (לא) הגבר הזה", ומודה שכיום כבר לא מפריע לו לחשוף את הפגיעות שיש בו: "יותר מזה – אני רוצה לשתף. זה משפט עוצמתי ואמיץ, שלא לכל גבר יש אומץ לומר. אחרי שנים שהסתתרתי מאחורי מסכות, אני מוכן לשתף כמעט הכול".

"ערב טוב", אחד מהשירים הבולטים באלבום, קיבל משמעות חזקה יותר מאז החלה המלחמה, זאת על אף שהוא נכתב והוקלט הרבה לפניה. "הצורך בביחד הזה חסר לי מאוד ומורגש", הוא אומר, ומסביר שהשיר לא נועד לפלג – אלא לחבר: "זו קריאת השכמה, בעיקר לכל הצעירים, אבל גם לכלל העם".

"המוזיקה היא כוח"

באלבום החדש, שהופק על ידי זיו רובינשטיין, עידן מתמודד עם כל מה שבני הדור שלו מכירים מקרוב: כאב, בדידות, חרדה, געגוע, תשוקה, ותקווה – בלי לייפות דבר. הוא מספר שכשלמד בבית הספר, הוא חווה תקופות קשות מאוד כשעבר מספר חרמות בתקופת הלימודים שלו, אחרי ששיתף את שיריו ברשתות החברתיות – וגילה את הצד האפל של החשיפה.

למרות הקושי, הוא הצליח להבין שבמוזיקה שהוא יוצר טמון הכוח האמיתי שלו: "ברגע הזה הבנתי שהמוזיקה שלי היא כוח. זו הדרך שלי להתבטא, לתקשר עם העולם. דרך הכתיבה, דרך הטקסטים". כיום הוא רוצה להיות קול עבור אלו שכפי שהוא היה בעברו, מתקשים לדבר ולהביע את רגשותיהם: "שתדעו, אני שם לב אליכם! הייתי בעבר בפינה הזו, וכבר לא אתן לזה לקרות".

אתה מרגיש שהעובדה שאתה נמצא על הספקטרום האוטיסטי משפיעה על היצירה שלך?
"אני לא יודע, כי אף פעם לא הייתי 'בצד השני' (נוירוטיפיקל)".

כעת, עידן מתכונן ללמוד בבית הספר למוזיקה "רימון", אך עוד קודם לכן הוא רוצה להעביר מסר לאלו שמתקשים להתבטא: "היום אני נמצא במקום בו יש לי את הזכות, ואני רוצה להיות קול עבור כל אלו שיושבים בצד-בפינה ואף אחד לא שם עליהם". הוא מסכם: "בעברי, אני הייתי שם, לבד, בצד-בפינה – היום, לא אתן לזה לקרות!".