"לא רוצה להשוות את עצמי לאף אחד": המוזיקאי המסקרן שפותח הכול

בשנים האחרונות ביסס את עצמו טאפש כאחד האמנים המסקרנים ביותר שצמחו בסצנת השוליים וההיפ-הופ בישראל. הראפר, הזמר, המלחין והגיטריסט המוערך, שמוכר בין היתר גם בזכות העבודה לצידו של שלומי שבן ומהרכב הרוק המחתרתי "מטאטא השמד" (יחד עם עוזי רמירז ונדב לוזיה), ידוע בהופעות אנרגטיות ושילוב ייחודי שבו הוא עובר בטבעיות מהמיקרופון לגיטרה החשמלית.

אייל טאפש, שפועל בשם הבמה הנושא את שם משפחתו, גדל בין עולמות שונים ושפות שונות, כמי שגדל בבית ג'ן שבגליל העליון, אך מי שהשפיע על המוזיקה ועל האופי שלו יותר מכל היה דווקא האינטרנט: "נחשפנו אליו באמצע הילדות. את שנות בית הספר היסודי שלי ביליתי בכפר, ולא התחברתי למוזיקה המסורתית ששמעו בבית עד גיל מאוחר יחסית, אז המוזיקה שמצאתי בזמנו ב'אימיול' השפיעה עליי - למשל אמינם, רד הוט צ'ילי פפרז, 50 סנט, סיסטם אוף א דאון ועוד".

המורכבות הישראלית בשלוש השנים האחרונות מצאה את דרכה אל תוך המוזיקה שלו. בעוד אלבום הבכורה שלו בערבית, "RAP FEN", נכתב עוד לפני 7 באוקטובר ויציאתו התעכבה, פרויקטים מאוחרים יותר נולדו ישירות מתוך הסערה. "האלבום שיצרתי בעצמי, 'sidequest 1: TRIPOLAR', שכולו מלחמה פנימית שאני מנהל עם עצמי בשלוש שפות, בהחלט מושפע מהתקופה הזו", סיפר. "הוא מדבר על כל ההתמודדויות שהחיים איכשהו צריכים להמשיך בזמן שהכול קורס - בחוץ ובפנים".

כששואלים אותו על החלום הבא שהוא עובד על להגשים, טאפש מציג שילוב בין שאיפות בינלאומיות גדולות ורצון בשלווה: "החלום הוא לייצר מוזיקה שתשלב בין הסאונד שאני כל כך אוהב, של מטאל, ובין שירים, פזמונים והיפ-הופ, אבל לאו דווקא עם תחושת הכעס התמידית שמלווה את הז'אנר, ולהופיע בפסטיבל 'Download' באנגליה ובפסטיבל 'Hellfest' בצרפת. חוץ מזה, החלום שלי הוא פשוט להיות בשלווה, לא להשוות את עצמי לאף אחד, ולזכור מה באמת העיקר בחיים. לפעמים החלום מתגשם ולפעמים לא - אבל היי, אלה החיים".