ידענו את זה כבר קודם, אבל התקופה הזו הוכיחה יותר מתמיד: הפסקול שאריק איינשטיין השאיר אחריו יישאר איתנו לעד

אריק איינשטיין, מגדולי הזמרים הישראלים בכל הזמנים שרבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי, הלך לעולמו לפני עשר שנים בדיוק כשהוא בן 74. הוא השאיר אחריו מאות אלפי לבבות שבורים של מאזינים שהיצירות שלו הפכו להם לבית, ונראה שהיום יותר מתמיד הגעגוע אליו עז במיוחד.

איינשטיין אינו מופע של איש אחד, ובמהלך הקריירה הענפה שלו הוא השכיל לייצר חיבורים מופלאים שהעשירו את הרפטואר המוזיקלי המכובד שלו: הוא שיתף פעולה עם שמוליק קראוס וג'וזי כץ, מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, שלום חנוך, עלי מוהר, דורי בן זאב, ועוד רבים וטובים, ובנה עבורנו פסקול מכובד של עשרות שירים שמלווים את הקהל הישראלי בכל התחנות בזמן - מילדות ועד התבגרות, ברגעי קושי ומלחמה. הוא היה שם באבל, בשמחות ובאירועים מרגשים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• היכונו לבואה של הוד מעלתה: הסרט של ביונסה מגיע לישראל
• השחקנית שהאשימה את ישראל ב"רצח עם": "מגנה אנטישמיות"
• השחקן זוכה האוסקר ג'יימי פוקס מואשם בתקיפה מינית

בזכות האינטליגנציה המוזיקלית שלו, איינשטיין גרם לקהל מאזיניו ליהנות מכל העולמות. לשפוך אור על שירי משוררים כמו "הכניסיני תחת כנפיך", אבל גם לייצר רוק ישראלי בועט שמתכתב עם הגילויים המוזיקליים העולמיים אי-שם בשנות ה-60. הוא הצליח להכניס לשירים שלו מעט צלילים בסגנון ים תיכוני, ובאותה הנשימה לא חשש ממוזיקה קלאסית וסגנון פסיכודלי. הוא נגע בכל העולמות, יצר עם עומק, אבל גם עם קלילות, ובגלל זה אין עוררין על המקום המשמעותי שלו במוזיקה.

אי-אפשר לדבר על איינשטיין מבלי להזכיר את אופיו הייחודי, שכבש לא רק את הקהל - אלא את חבריו לתחום. עולם המוזיקה הוא עולם קשוח ומורכב, ואמנים רבים מגיעים להצלחה כשהם חמושים במניירות ובתכונות אופי תואמות ל"כוכבים", אבל איינשטיין לא דבק בזה. להפך. הוא זכה לפרגון מהקולגות שלו. רבים דיברו על אופיו הצנוע, הרגישות שלו, ובעיקר על היושרה הרבה שלו. שמו של איינשטיין הולך לפניו. הוא היה זמר יוצר, וכתב רבים משיריו, נהנה מתהליך היצירה, אבל בשלב די מוקדם בקריירה שלו קיבל החלטה להישאר הרחק מאור הזרקורים, להישאר בחיק משפחתו, ולהפסיק להופיע.

51 יום עברו מאז נפתחה מלחמת חרבות ברזל, וכמו כל מלחמה היא זכתה לקבל את הגיבורים שלה, את המוזיקה המיוחדת שלה ואת הסלנג הייחודי לה (מישהו אמר טרמינולוגיה?). להשוות בין שירי מלחמה שיצאו לאחרונה כמו "חרבו דרבו" של נס וסטילה, "עם ישראל חי" של אייל גולן או דאחקות כמו "איפה הייתם" של פנינה רוזנבלום ו"גולני שלה" של אורי קומאי, לבין שירי המלחמה שההורים שלנו גדלו לצידם זה כמו להשוות בין מזון מהיר לממולאים של סבתא. הצלילים שהתנגנו בזמן מלחמות ישראל הם נצחיים. השירים שאנו שומעים היום ברשתות החברתיות ובתחנות הרדיו הם כמו מקדונלד'ס – קלילים וקליטים, אבל בלי עומק או ערך מוסף. במחילה.

שיר של אחרי מלחמה

אחד המשאבים הגדולים של ישראל הוא החומר האנושי שלה ורצון התושבים לתרום ולהתגייס למען ביטחון המדינה. מאז ומתמיד היו מערכי התנדבות וגיוס מעוררי התפעלות, וגם במלחמה הזו אנחנו ממשיכים לראות את הנכונות של כולם לתת יד למען ביטחון האזרחים. אמני ישראל לדורותיהם הצליחו להשאיר חותם, להופיע בבסיסים לחיילים, ולדאוג לנו לארסנל של שירי מלחמה מרגשים, אבל גם לכאלה שמרימים את המורל וממשיכים לחזק את הציבור גם אחרי הקרבות הקשים בשטח.

גם הרבה אחרי מותו, איינשטיין המשיך ללוות את פסקול חיינו וביצע שני שירי מלחמה בולטים שצועדים איתנו עד היום: הראשון הוא "אליפלט", אחד הפזמונים המוכרים שנכנסו לרפרטואר של הזמר עשור אחרי מלחמת יום העצמאות. השיר נכתב על ידי נתן אלתרמן ומאחורי הלחן הנוגה עומד סשה ארגוב. בתחילה ייעדו השניים את השיר לתרצה אתר, בתו של אלתרמן, אולם לבסוף היה זה הביצוע של איינשטיין שהצליח לסחוף את לב הקהל ולהיחרט בזיכרון הלאומי. דמותו של אליפלט הייתה אנטי-תזה לחייל הצבר הגיבור שכולם מכירים, ולמרות זאת היה מוכן להקריב עצמו למען ביטחון חבריו.