"התחושה היא ששנים לא היו לי את הכלים להיות באמת מי שאני"
המוזיקאית והשחקנית ליאור שרעבי היא שם חדש בתעשיית המוזיקה, כשרק החודש שחררה את "בא לי בגלים", הסינגל הרביעי והאחרון באי.פי. הבכורה שלה. אבל, מבחינתה היא כבר עברה כברת דרך בתחום, מעצם חשיפת פחדיה וקשייה האישיים ביותר ביצירתה. בריאיון לרשת 13 שרעבי סיפרה על מטרותיה כמוזיקאית ("לא רק לייצר רגע ויראלי, אלא לבנות קריירה אמיתית"), הפרויקט המסקרן אליו הצטרפה - וכיצד שומרים על איזון בין העולמות השונים: "זו תחושה של בית"
"המוזיקה גרמה לי להכיר את האדם שתמיד הייתי בצורה עמוקה יותר ובמצב שלם יותר", אומרת הזמרת-יוצרת הצעירה ליאור שרעבי על הקריירה המוזיקלית שהחלה, "בחוץ אולי זה ייראה לאחרים כ'יואו, נהיית תל אביבית', 'איך השתנית', אבל לי זה מרגיש ששנים פשוט לא היו לי הכלים להיות באמת מי שאני. השילוב בין הטיפול לבין הכתיבה נתן לי את היכולת להיות מי שאני בצורה חכמה ובלי להתנצל".
הקשר הרגשי של שרעבי ליצירתה ברורה - המעבר שלה לעולם המוזיקה טרי יחסית (אחרי קריירה ממושכת בעולם המשחק) ומלווה במטען אישי, אותו הציפה סוף כל סוף בזכות הכתיבה. "כשאני כותבת, אני נאלצת לעצור ולשאול שאלות קשות", היא מוסיפה, "הרבה פעמים התשובות מגיעות רק בזמן הכתיבה, ולפעמים אחרי הקלטה שכבר חשבתי שהשיר מוכן. אז זאת אני, פשוט חזקה באמת, לא רק כלפי חוץ – הפעם גם בפנים, וזה השינוי הגדול". עם צאת "בא לי בגלים" - הסינגל הרביעי והאחרון באי.פי. הבכורה שלה, "פאסה" - שוחחנו עם שרעבי על החשש לחשוף את צדדיה האינטימיים דרך היצירה, עבודתה המתמשכת בעולם המשחק וכיצד שומרים על איזון בין עולמות האמנות השונים.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
את חדשה יחסית בתעשיית המוזיקה. איך את חשה לגבי צעדייך הראשונים בה?
"הצעדים הראשונים הם בעיקר למידה - לא רק איך יוצרים שיר אלא גם איך בונים זהות כאומנית. זו תקופה מאוד מרגשת אבל גם מאוד חשופה. זה ללמוד איך לעמוד מאחורי בחירות שלקחת, איך את מתמודדת עם תגובות, איך את ממשיכה להאמין גם כשלא הכול קורה מיד וגם אם את עדיין ממלצרת. חיכיתי הרבה זמן להוציא את הקול שלי, תרתי משמע - ככה, כמו שהוא, מבלי להתנצל".
בימים אלה כבר עובדת שרעבי על חומריה הבאים, נכנסת לסשנים עם המפיק ינון יהל (המפיק המוזיקלי מאחורי "Golden Boy" של נדב גדג' ו"אף אחד" של עדן בן זקן), ובקרוב תשחרר גם שיר חדש בספרדית בשיתוף צמד אמני הדי.ג'יי. דולי ועמית; ב-14 בספטמבר כבר תעלה להופעה בפסטיבל "התו השמיני" בתיאטרון תמונע. אך אם תשאלו אותה - מסעה ללב עולם המוזיקה כלל עוד לא הושלם.
"הקטע הזה של להוציא חלק מעצמך, ואז זה כבר לא רק שלך זה דבר שאני עדיין לומדת לעכל. זה לקלף מעצמך מסכה אחר מסכה, וזה משהו שהוא יותר מורכב למישהי שהתרגלה כמעט כל חייה להסתתר מתחת למסכה קשוחה כדי לשרוד בחברה. לפעמים יש תחושה שאם שיר לא התפוצץ, הוא לא הצליח. אני מנסה להזכיר לעצמי שהמטרה שלי היא לא רק לייצר רגע ויראלי, אלא לבנות קריירה אמיתית, עם שירים שיגרמו לאנשים להזדהות באמת ועם קהל שמרגיש שהוא מכיר אותי. אני מרגישה שאני עדיין מגלה את עצמי תוך כדי תנועה. כל שיר שהוצאתי חשף צד אחר בי ואפילו הצלחתי להפתיע את עצמי".
את אותו הליך "קילוף השכבות" עושה גם שרעבי ב"בא לך בגלים", בו מילים טעונות ובודדות כמו "זו המלחמה שלך/ואין פה אף אחד מלבדך" מלוות בביט Fאנקי וקליפ עמוס ריקודים ברחבי תל אביב. הקונטרסט הזה אינו מקרי - הזמרת מעידה כי השיר נכתב מתוך התמודדותה האישית עם גירושי הוריה, החרם שחוותה בילדות, החרדות שליוו אותה לאורך השנים והמסע לריפוי עצמי. אי אז, הבינה לראשונה כי הקשיים שחוותה אינם בהכרח ההגדרה העצמית שלה - אלא אלו ש"באים ובגלים", ואיתם צריך להתמודד בשלוות נפש.
"היה בי פחד שאנשים יראו פגיעות ויחשבו שהיא חולשה", אומרת שרעבי על החשש להיחשף דרך שיריה, "היה בי גם פחד מהחשיפה עצמה, מהמחשבה שאנשים קרובים ישמעו שיר ויבינו בדיוק על מה או על מי כתבתי. אבל בשלב מסוים הבנתי שאם אני רוצה שהמוזיקה שלי באמת תיגע, אני לא יכולה לכתוב רק מהמקום הבטוח. אני צריכה להסכים להיות אמיתית, גם כשהאמת לא תמיד מסודרת או מחמיאה".
אל מול הפחד הראשוני בעולם המוזיקה, נדמה שבעולם המשחק שרעבי כבר מזמן "שוחה בחומר". מאז סיימה את לימודיה בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים, נעה תכופות היוצרת בין עולמות התיאטרון, הטלוויזיה והקולנוע - מסרטו האחרון של זוכה פרס אופיר ערן קולירין ("ביקור התזמורת"), "כמה הערות על המצב", ועד תפקיד בסדרה החדשה של בת אל מוסרי ("כל האמהות משקרות", "בנות כמונו") ב-HOT, "קראתי לך אסתר", לצד נועה קולר. "בצילומים יצא לי לעבוד עם כמה שמות שכבר מוכרים מאוד בתעשייה ולמדתי הרבה, גם מההתנהלות בין טייק לטייק וגם מהמשחק עצמו", היא מספרת על חוויית הצילומים, "מהרגע שבו נדלקה המצלמה, חזרתי עם תובנות שגרמו לי לרצות לכתוב על זה שיר".
אילולא אותה עבודה אינטנסיבית בתחום, מתוודה שרעבי, לא הייתה מצליחה לשאוב את הכוחות לצאת לקריירה מוזיקלית. "אם לא הייתי חווה את המשברים שחוויתי בלימודים, לא הייתי יודעת שאני יכולה לשלב בין העולמות", היא מספרת, "בזכות ה'רגליים הקרות' שחטפתי שם - שגרמו לי לחזור לפצעים מהתיכון שנפתחו מחדש - הגעתי לכמה טיפולים, וזה מה שהוביל אותי להגיע בסוף למטפלת הקבועה שלי בטיפול EMID (תרפיה בתנועות עיניים - ד"ע) - מיכל שקד. זה שינה לי את החיים, וגם על זה עוד אכתוב. את המסע הנפשי העמוק ביותר בחיי עברתי דווקא בתור שחקנית, וממנו התחלתי לכתוב שירים - הם 'ביקשו' לצאת החוצה ממני. ניסיתי בקליפים להמחיש את המילים שכתבתי גם במשחק, כדי שהמסרים שלי יצליחו להדהד בכל מיני צורות אמנותיות".
"משחק, שירה וגם ריקוד הן דרכים שונות לספר סיפור ואני אוהבת לחגוג את כולם ביחד", היא מספרת על החיבור בין העולמות, "בביה"ס למשחק היה שיעור מוסיקה בהנחיית היוצר אלברט עמר. אני זוכרת שכל פעם מחדש עשיתי דמות - פעם את ביורק, פעם את נועה קירל; פעם את נינט ופעם את סיה, וכו'. זה היה השיעור שהכי נהניתי בו - ריקוד בשילוב משחק ושירה, פרפורמנס. זה פורקן, אושר, תחושה של בית. אני קוראת לזה 'לשרוף במה'".
האם יש מדיום שאת מרגישה בו הכי בנוח ליצור?
"לכל מדיום יש את הקסם שלו. במה זה ממש לחוש הכול, בעוצמות הכי גבוהות שיש. בעבודה מול המצלמה, זה עניין של להיות אמיתי ואותנטי. סושיאל זה משהו שסלדתי ממנו במשך שנים, ואז למדתי לאהוב ואפילו ליהנות ממנו. אני מאוד אוהבת את העולם הוויזואלי. אני נהנית לחשוב על קונספטים, קליפים, לבוש, צבעים ועל הדרך שבה כל פרט מספר משהו על שיר. בא לי לנסות לבנות עולם שלם. אני רוצה שהקהל יזהה את האנרגיה והאסתטיקה שלי עוד לפני שהוא בכלל שומע את המילים. להקת Jungle הבריטית היא אחת ההשראות הגדולות שלי, לצד מייקל ג'קסון ושיר הנושא של הסדרה החדשה 'הפשוטע'".
