אני בן 29 - וההופעה של קולדפליי היא הכי טובה שהייתי בה בחיים • ביקורת מופע

זה לא היה צפוי, והאמת שבכלל לא תכננתי לטוס לצרפת - אבל שילוב של החופש הגדול, התחלה של עבודה חדשה וספונטניות מפתיעה הביאו אותי לעיר האורות ועל הדרך גם למופע של קולדפליי בפריז. אני אומנם לא איזה מעריץ מטורף של הלהקה, אבל נראה לכם שה-FOMO שלי יכול להתמודד עם עשרות הסטוריז מהופעות קודמות שרצו ברשתות? חוץ מזה, אמא, אבא ושני האחים שלי כבר הצטיידו בכרטיס אז החלטתי להצטרף לבילוי המשפחתי.

אני חייב לציין שחששתי שעבור כרטיס אצטרך למשכן את השרשרת שסבתא העניקה לי בבר מצווה (בכל זאת, אפילו בשביל סטטיק ובן אל במופע הפתיחה של המכביה ביקשו פה 1,800 שקל). אז זהו - שלא. מחירם הרשמי של הכרטיסים למופע של קולדפליי באצטדיון Stade de France נע בין 400 ל-600 שקלים, ואם ממש תתאמצו תוכלו למצוא כאלה גם בסכום של 250 ואפילו 105 שקלים בסך הכול.

לכתבות נוספות:

• All Too Well של טיילור סוויפט נבחר לשיר הפרידה הטוב ביותר בהיסטוריה
• אליאב עוקץ את בר בקמפיין הראשון שלו מאז הדחתו
• 40 שנות קריירה: שלומי שבת חוגג עם סינגל חדש ומופע חגיגי

אז אחרי המון ציפייה, 24 שעות מרגע רכישת הכרטיס ו-45 דקות של נסיעה ברכבת ממרכז העיר, הגעתי. קצת מורכב להעביר את התחושה במילים, אבל כבר מהרגע הראשון הרגשתי את האווירה המחשמלת באוויר. כולם מחייכים מאוזן לאוזן בעודם מחזיקים כוס בירה ומזמזמים את שירי הלהקה.

אני חייב לציין לטובה את הסדרנים, שכן בדיוק 5 דקות עברו מהרגע שנכנסתי פנימה ועד שהתמקמתי במושב שלי. בדשא, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי. חברה סיפרה לי שהיא הגיעה למקום ארבע שעות לפני בכדי לתפוס מקום טוב שממנו תוכל להסתכל לכריס מרטין ישר בלבן של העיניים (ולהצליח לזרוק עליו איזו חזיה על הדרך).

טוב, סיימנו עם ההקדמות, יאללה לעיקר ועכשיו דממה - קולדפליי על הבמה: הלהקה פתחה את הערב בשיר Higher power בליווי זיקוקי דינור מרהיבים שהבליחו לא אחת לאורך המופע, ומיד המשיכו ל-Adventure of a lifetime תוך שבלוני ענק עפו לכל עבר בקהל. הרגשתי כאילו שאני באיזו פנטזיה או טריפ טוב במסיבת טבע בהודו.

עוד דבר שהפך את החוויה למעצימה היה הצמיד. הצמיד, יודע כל מעריץ של הלהקה, מחולק בכניסה לכל באי המופע ומהבהב באורות שונים באופן אוטומטי ובהתאם לליינאפ - מה שגורם לכל אחד לקחת חלק אינטרקטיבי בערב מבלי שהוא בכלל שם לב. כך למשל, בשיר yellow, הצמיד נדלק לכל הקהל באופן אחיד בצבע - כמובן - צהוב.

זו הייתה ההופעה הרביעית והאחרונה של קולדפליי בפריז והיה לי את החשש שהם יעשו עומר אדם בירקון ויופיעו בחוסר אנרגיה, אבל וואלה - התבדתי. האנרגיה במופע הייתה פשוט חסרת תקדים. הרגשתי שהלהקה נתנה את כל כולה למען המעריצים - שלא לדבר על מרטין שתיקשר עם הקהל, לעיתים גם בצרפתית (מה שהפך אותו לסקסי יותר ממה שהוא) וגרם לכולם להרגיש בבית.

אפרופו עומר אדם. זוכרים שהיה לו קטע כזה בהופעות שהוא היה מבקש מכולם להוציא רגע את הטלפונים ולפתוח את הסטורי? כאן, בשלב מסוים, מרטין ביקש בדיוק את ההפך והורה לקהל שלא לצלם, לשחרר את הניידים ולהתמסר לשיר אחד מההתחלה ועד הסוף, בטענה שזה יהיה המומנט שלנו בלבד. כאן הוא קנה אותי. אמאלה, צמרמורת.

והיה גם הדרן. הפעם, הלהקה לא עלתה על הבמה המרכזית אלא על כזו שקרובה יותר דווקא לאלו שרכשו כרטיסים זולים יותר. בכך, חמשת חברי הלהקה ביקשו להתקרב גם למי שישב רחוק ולהעניק לכולם, כאמור, את החוויה שהם בבית. אז מה, שכריס מרטים יתקרב אליי ואני לא אתקרב אליו? הצחקתם אותי. בחלק הזה קפצתי מהגדר לדשא כי פשוט לא יכולתי לעמוד מנגד, וראיתי אותו מקרוב מבצע את fix you לסיום. זה היה מרגש. נשבע.

שמעו, אני בן 29 וזו הייתה ההופעה הכי טובה שהייתי בה בחיים. נכון, לא הכרתי את כל השירים ועדיין. אפילו הנסיעה המיוזעת בדרך חזרה (מזכיר לכם שזה קרה בשבוע שבו נשברו שיאי החום באירופה) הייתה שווה את הכול. אז כן, אני לגמרי מתכוון להגיע גם בטור הבא של הלהקה. וכן, אני לגמרי מתכוון להתחתן עם כריס מרטין.