רדיוהד: הלהקה שהפכה לי את הלב וסידרה לי את הראש
לקראת הופעתם בישראל מחר, כמה מילים על למה הלהקה הזאת כל כך חשובה לכל אחד שחי בעולם הזה
ההופעה הראשונה של להקת "רדיוהד" בארץ היתה בדיוק בשנה בה נולדתי, את ההופעות הבאות שלהם בארץ פיספסתי, כי חוץ מסרטי דיסני וערוץ הילדים לא ממש עניינו אותי דברים אחרים.
החיבור למוזיקה התחיל בערך בגיל 15, התקופה בה כולם מתחילים לחפש את עצמם והמוזיקה הופכת להיות כלי שעוזר לצאת מהדיכאון – וגם להיכנס אליו. מהר מאוד רדיוהד נכנסה לפליליסט היומי שלי יחד עם להקות הרוק שכל ילד "פריק" שומע. התחלתי עם השירים המוכרים והטובים כמו Creep, Karma Police, No Surprises – בעיקר שירים מהאלבומים הראשונים ומהאלבום החזק והמדובר ביותר שלהם OK Computer.
| NO SURPRISES: "לב שמלא כמו פח זבל, עבודה שלאט לאט הורגת אותך וחבלות שלעולם לא יחלימו"
הרבה כבר נאמר על האלבום המהולל הזה ובכלל על המוזיקה שלהם. אבל לא באמת צריך לקרוא היסטוריה או ביקורות בשביל להבין את המסר והתחושות שהמוזיקה שלהם מעבירה – לכל מי שלא ממש מכיר אותם ולא מבין על מה כל ההתרגשות לקראת הגעתם לארץ, תמצאו לכם כמה רגעים של לבד ופשוט תתחילו להאזין. הצלילים האלקטרונים והקול הגבוה יחדרו ישר לליבכם ויגעו בנקודות הקטנות שכולנו מנסים להתעלם מהם.
השירים שמדברים על זהות, משברים, חייזרים, דימויים פילוסופיים שיוצרים חרדה וניכור, ופחד מהטכנולוגיה שמשתלטת על חיינו, כל זה בשילוב הגרפיקה הכמעט מבעיתה ולעיתים גרוטסקית שגורמת לך להרגיש לא בנוח בעור של עצמך, מוכיח כמה שהם אמיתיים וכנים. הם לא מפחדים לשמור על "האני מאמין שלהם" בעולם האינסטנט בו אנו חיים. המוזיקה שלהם עדיין רלבנטית ותמיד תהיה, כי היא מדברת עלינו, על עצמנו כאנשים שמנסים להתמודד עם אנשים ועם מי שאנחנו בעולם הזה ללא שום ניסיון לייפות את הדברים או להישמע בסדר. על השיר "let down" מהאלבום השלישי שלהם, תום יורק, סולן הלהקה, אמר: "זה כמו שאתה נוסע ואתה עובר בדרך על פני 1000 מקומות ו-1000 אנשים ואתה מנותק מכל זה לחלוטין". במשפט אחד הוא הצליח להגדיר את העולם המורכב והקשוח בו אנו חיים יום יום – ועל זה עוד אפשר לפתוח דיון שלם.
כבר יותר ממעל 20 שנה שהם מצליחים לשמור על מעמדם כאחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה – כי הם בועטים, אמיצים, נוגעים ובסוף גם אומרים לך "תשחרר! הכל יהיה בסדר".
אני חושבת שכל אחד צריך לפעמים את התזכורת שהוא לא המשוגע היחיד בעולם הזה, שלהיות "אאוטסיידר" זה מגניב ולא ללכת בנתיב עם כולם זה מעולה, כי אתה הולך לאן שאתה באמת רוצה ללכת - זוהי הסיבה שרדיוהד הגיעה לאן שהגיעה, היא לא התייחסה לתכתיבי החברה והמיינסטרים וזוהי הסיבה שקהל המעריצים שלהם נשאר תומך מצאת אלבומם הראשון והוא רק ממשיך לגדול.
וזה ממש לא בקטע של לדכא אתכם, כי אם זה נשמע ככה אז זוהי ממש לא הכוונה – פשוט תהיו אתם ואל תנסו להסתתר. זה קשה, אני יודעת. להישבר, להגיד את האמת, לצעוק את מה שאנחנו מנסים להעלים, "תעצרו את הרעש הזה" הם אומרים - תהיו מי שאתם באמת, די למסכות. תיצרו את הנתיב שלכם בקצב שלכם.
כמה שנים עברו מאז ההיכרות הראשונה שלי איתם אי שם בגיל 15 ולרדיוהד עדיין יש פינה חמה אצלי בלב, ורשימת שירים ארוכה בטלפון. שיר אחד מלווה אותי במיוחד בשנים האחרונות, הסיכוי שהוא ינוגן בהופעה הוא כמעט ואפסי, אז אם כבר הגעתם עד לפה, הקדישו עוד קצת, ותאזינו ליצירה המופלאה הזאת.
עכשיו, אחרי היסטוריה מופלאה שעדיין נכתבת ו-9 אלבומי אולפן, הטור האחרון שלהם תכף ומסתיים, וביום רביעי הקרוב ישראל תהיה היעד שחותם אותו. הליין – אפ של ההופעה שתתקיים בפארק הירקון לא ידוע, אך אוהבי רדיוהד יכולים לנחש כבר מה יהיו השירים פחות או יותר. כל שנותר לעשות זה לחכות בציפייה והתרגשות ולהנות מהרגע הקרב ובא (ובבקשה השאירו את הטלפונים בכיס כי אם הבנתם בין השורות ליורק יש קצת חרדות מהמכשירים האלה). בטוחים שלא נצא מאוכזבים מהערב הזה.