זמר הרגאיי החרדי שעבד עם ברונו מארס לפני שהפך לסופרסטאר
הוא היה נער שמרד, נשר מהלימודים והתנסה בסמים, עד שמצא את עצמו בעולם החסידות - ומשם הפך לאחד מאמני הרגאיי המצליחים בארה"ב. מתיסיהו כבש את ארה"ב עם זקן ופאות, סירב להצעה לצאת לסיבוב הופעות עם שאקירה, ובדרך עבד עם ברונו מארס, רגע לפני הפריצה הענקית שלו. היום, אחרי שהשיל את הלוק החרדי, הוא לא מתכוון להסתיר את היהדות שלו - ומספר בריאיון מיוחד ל"חדשות היום": "הנה שרשרת מגן הדוד שלי - קבלו את זה או לכו תזד**נו". צפו בקטע המלא
הרבה לפני שברונו מארס מילא אצטדיונים, זכה בגראמי והפך לאחד מכוכבי הפופ הגדולים בעולם, הוא ישב בחדר עם זמר רגאיי יהודי בעל זקן ארוך, פאות וכיפה. מארס עדיין ניסה לפרוץ כאמן בזכות עצמו, והזמר שישב מולו כבר היה תופעה שאמריקה התקשתה להבין. קראו לו מתיסיהו.
מתיסיהו, שנולד בשם מת'יו פול מילר, גדל בניו יורק בבית יהודי-ליברלי ולא אורתודוקסי. כנער הוא היה רחוק מאוד מהדמות שבה העולם יכיר אותו בהמשך: הוא נשר מהלימודים, נדד בעקבות להקת "Phish" והתנסה לא מעט בסמים פסיכדליים, בהם LSD. במקביל, הוא החל להתפתח אצלו חיפוש אחר זהות ומשמעות, שהוביל אותו בהדרגה בחזרה אל היהדות.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
אחרי ביקור בישראל ותקופה של חיפוש רוחני, הוא התקרב לעולם החסידות. הוא התפלל בבית הכנסת המזוהה עם הרב שלמה קרליבך, ובהמשך נכנס עמוק לעולם חב"ד, עבר לקראון הייטס (אחד הריכוזים היהודיים הגדולים בניו יורק) ולמד בישיבה. בשנים שלאחר מכן נחשף גם לתורת רבי נחמן מברסלב, שהשפיעה על היצירה שלו. אלא שבמקום להשאיר את החיים החדשים בבית הכנסת, מילר חיבר אותם לדבר שכבר בער בו קודם - מוזיקה.
התוצאה הייתה קשה לפספוס. בתחילת שנות ה-2000 הוא עלה לבמות כאמן רגאיי בשם מתיסיהו כשהוא לבוש כחסיד עם זקן ארוך, פאות וציצית - אבל נשמע כאילו הגיע מסצנת הרגאיי וההיפ-הופ. מה שעל הנייר יכול היה להישמע כמו גימיק, הפך בתוך זמן קצר לתופעה מוזיקלית אמיתית. הביצוע החי שלו ל-"King Without a Crown" הפך ללהיט, האלבום "Youth" נכנס למקום הרביעי במצעד האלבומים האמריקאי, ובסוף 2006 "בילבורד" הכתיר את מתיסיהו לאמן הרגאיי של השנה. פתאום אחד השמות הבולטים בז'אנר המזוהה כל כך עם ג'מייקה היה בכלל יהודי חסידי מניו יורק ששר על אמונה, ירושלים ואלוהים.
ההצלחה הביאה איתה גם הצעות שקשה לדמיין אמן צעיר מסרב להן. אחת מהן הגיעה משאקירה, שרצתה שמתיסיהו יצטרף אליה כמופע חימום בסיבוב הופעות. הוא סירב. לא בגלל ישראל או מחלוקת פוליטית, כפי שסופר לעיתים, אלא דווקא בגלל מידת ההקפדה הדתית שלו באותן שנים: הופעה משותפת עם זמרת לא התאימה לכללים שלפיהם חי באותה תקופה.
כמה שנים אחר כך הגיעה פגישה אחרת, שבדיעבד נראית כמעט כמו קפסולת זמן מתעשיית המוזיקה. מתיסיהו היה בדרכו לעבוד על האלבום "Light" עם כמה יוצרים צעירים. "הייתי על מטוס בדרכי לפגוש שלושה אנשים שיעבדו איתי על האלבום", סיפר בראיון ל"הצינור", "אחד מהם היה ברונו מארס".
זה היה לפני שמארס הוציא אפילו אלבום סולו אחד. מתיסיהו ומארס, יחד עם שותפיו של מארס להרכב ההפקה The Smeezingtons, עבדו על "One Day". מארס היה שותף לכתיבה ולהפקה, והמפגש הוליד את אחד השירים המזוהים ביותר עם מתיסיהו. השיר קיבל חיים גדולים עוד יותר כאשר NBC השתמשה בו במסגרת השידורים והקידומים של אולימפיאדת החורף ב-2010. זמן קצר לאחר מכן, העולם כבר יכיר היטב את השם ברונו מארס.
אבל בזמן שהקריירה שלו המשיכה, מתיסיהו עצמו החל להשתנות. ב-2011 הוא העלה תמונה שלו ללא הזקן המפורסם, והבהיר כי הוא כבר לא מרגיש צורך להיראות כפי שנראה במשך שנים. בהמשך נעלמו גם הפאות והלבוש החסידי. השינוי עורר לא מעט שאלות בנוגע ליחס שלו לדת, אבל מתיסיהו לא ויתר על הזהות היהודית שלו - הוא פשוט הפסיק לבטא אותה באותה צורה שבה עשה זאת בתחילת הקריירה.
עם השנים, הזהות הזאת חזרה דווקא לקדמת הבמה - ואחרי טבח 7 באוקטובר היא הפכה עבורו לפומבית ובולטת במיוחד. הוא הגיע לישראל, נפגש עם משפחות חטופים והופיע בפני חיילים, ובמקביל מצא את עצמו מתמודד בארצות הברית עם ביטולי הופעות ומחאות. אם בתחילת הקריירה אמריקה הסתכלה עליו בסקרנות בגלל הפאות, היום הוא כבר לא מעוניין לרכך את הסיבה שבגללה מגן דוד תלוי לו על הצוואר. "הנה שרשרת מגן הדוד שלי", הוא אומר בריאיון מיוחד ל"חדשות היום". "קבלו את זה או לכו תזד**נו".
יותר משני עשורים אחרי שהפך את השילוב הבלתי אפשרי לכאורה בין חסידות ורגאיי לתופעה עולמית, מתיסיהו כבר נראה אחרת לגמרי. הזקן והפאות נעלמו, וגם היחסים שלו עם הדת השתנו. אבל דווקא הדבר שאמריקה התקשתה להבין כשהופיע לראשונה מול המצלמות נשאר: הוא עדיין מתעקש להיות גם אמן רגאיי, גם יהודי, וגם אדם שלחלוטין לא מתנצל על החיבור בין השניים.