בלי להתכוון, יסמין מועלם הביאה לנו את השיר שכולנו היינו צריכים

ה-7 באוקטובר ייזכר לנצח כתאריך שחור משחור עבור העם היהודי. עדיין אי-אפשר בכלל לסכם את מלחמת חרבות ברזל כי היא עדיין נמשכת. השבויים עדיין לא שבו לביתם, החיילים עדיין לוחמים בגבורה והאזעקות עדיין נשמעות ברחבי ישראל. כמה כאב. אילו ימים שחורים ואפלים. נקודת האור הבודדה היא ההתגייסות של העם כולו באינספור יוזמות התנדבותיות, אחד למען השני. יחד ננצח, כך אומרים. הלוואי שזה נכון.

מעל כל אלו, מרחף שיר אחד שהפך לפסקול של התקופה או לשיר המלחמה הלא רשמי, אם תרצו: "יהיה טוב" של יסמין מועלם. הוא אמנם יצא עוד הרבה לפני פרוץ המלחמה, אבל מאז שזו החלה הוא חורך את הרשת: הוא מוצמד לכל סרטון שמראה מתנדבים אורזים חבילות לחיילים; אמנים מבקרים פצועים בבתי החולים; לוחמים מתאמנים בשטח או כאלו שתוקעים את דגל ישראל בבתים השרופים ביישובי העוטף. "מה עברנו בשנה, זה כמו עשר", שרה יסמין. מה עברנו בחודש, זה כמו 20 שנה.

לכתבות נוספות:

• אושר כהן שר לזכר הנרצחים, הנופלים, השבויים והלוחמים
• "אסור לשכוח את פני הקורבנות": הוליווד מתגייסת למען החטופים
• "הגופה לא הייתה ספוגה במים": פרטים חדשים על מותו של מת'יו פרי

השיר יצא ב-30 במאי 2023 כחלק מאלבומה השני "אין עולם". האלבום לא זכה לביקורות מהללות, שכן חלק מהמבקרים חשבו שחסר בו עוקץ והודו כי ציפו ליותר מהזמרת אחרי אלבומה הראשון, "אריה", שהיה משב רוח מרענן בפופ הישראלי (הרבה בזכות הלהיט הכי גדול שלה אז "מסיבה"). ספק, אם כן, אם מועלם בכלל דמיינה שהשיר שאותו כתבה יחד עם מאור שושן וטהר שפיר פלד יהפוך לכזה להיט עצום שיעניק נחמה עבור עם שלם שלא יכול לעצור את הדמעות כבר חודש.

אני חייב להודות שגם אותי האלבום הזה לא תפס משמיעה ראשונה. הרצועות היחידות שאהבתי היו "צונאמי", שבו היא משתפת פעולה עם מרגי, ו"בלנסיאגה בלבן". אף שיר מ"אין עולם" לא נכנס לפלייליסט שלי, אבל בכל זאת מאוד הערכתי את התוצר הסופי והחבילה הכוללת. היה נראה שמועלם כיוונה לאלבום שייתפס כ"איכותי" יותר, או אפילו "בוגר", ולא כאסופה של רצועות שלא קשורות אחת לשנייה ומכוונות ללב המיינסטרים.