"הכתיבה היא הפסיכולוג שלי": הסופרת שמסתתרת מאחורי שם עט יוצאת לאור
אחרי שכתבה עשרות רבי-מכר, עדי חזיזה, הידועה בשם העט "דיאן אל", מוכנה לדבר על הקושי בתחילת דרכה כסופרת בז'אנר הרומנטיקה ("פחדתי לבייש את המשפחה") ועל התרפיה שהיא רואה בכתיבה ("אני לוקחת את החוויות הכי קשות שלי, והופכת אותן לנקודות אור עבור אחרות"). בריאיון לרשת 13 לרגל צאת הטרילוגיה החדשה שלה "טרילוגיית להבות", היא מספרת גם איך הקשר עם בנה מחזיר אותה למציאות: "כשאני איתו, אני בנתק מוחלט – הדמיון הוא המקום הבטוח שלי"
ביום היא אישה מהשורה, ובלילה היא "דיאן אל", אחת הסופרות הפופולריות בישראל בז'אנר הרומנטיקה. עדי חזיזה, שכתבה עד היום עשרות רבי-מכר בקצב חריג של כ-11 ספרים בשנה, בחרה לשמור על זהותה הכפולה – ורק עכשיו היא מוכנה לדבר.
"בהתחלה פחדתי שזה יבייש את ההורים ואת המשפחה שלי", היא מסבירה. "בסופו של דבר אני כותבת רומנטיקה אירוטית, וזאת בדיוק הסיבה שבחרתי בשם העט". כשההצלחה הגיעה לממדים שלא ציפתה להם, משהו השתנה עבורה. "הבנתי שאני לא מוכנה לתת לאף אחד לקחת קרדיט על ההצלחה שלי, גם לא לשם העט שלי. אני מתפרנסת בכבוד, אני אוהבת את מה שאני עושה – ואין לי שום סיבה להתבייש", מספרת חזיזה בריאיון לרשת 13 לרגל צאת הטרילוגיה החדשה שלה, "טרילוגיית להבות" ("לשרוף את הים", "לשרוף את העולם" ו"להישרף בלהבות").
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
חזיזה גדלה במשפחה חרדית, חוותה קשיים חברתיים ואלימות בילדות, ועברה אירוע טראומטי קשה – סם אונס. לדבריה, אלה הבסיס ממנו נבעה הכתיבה. "כתיבה היא התרפיה שלי, היא הפסיכולוג שלי", היא אומרת. "במקום שזה יישאר בחדר סגור, זה יוצא לעולם. אני לוקחת את החוויות הכי קשות שלי, והופכת אותן לנקודות אור עבור אחרות. אם הצלחתי לתת תקווה אפילו לאישה אחת – עשיתי את שלי".
הספרים שלה עוסקים בנושאים שחלקים מהחברה הישראלית עדיין מתקשים לעכל – להט"ב, הפרעות אכילה, ואהבה אסורה. "יש גם תגובות עוינות וקשות", היא מודה. "אבל אנחנו חיים במדינה קטנה עם יותר דעות מאנשים. אם לא נלמד להמשיך בדרך שלנו למרות הביקורת, לא נגיע לשום מקום".
אנחנו עדיין נמצאים בתקופת מלחמה – ואת כותבת אסקפיזם. את מרגישה שאת "בורחת" לתוך הספרים שלך?
"אני לא רק בורחת, אני גם כותבת את המציאות שלנו – פשוט דרך עולמות שונים. כשאני עם הבן שלי, זה ניתוק מוחלט. אני חיה את החיים שלי, ורק אחר כך חוזרת לדמיון – שהוא המקום הבטוח שלי. אני מאחלת לכל אחד מקום מפלט כזה, מקום שלא צריך שום כלי תחבורה כדי להגיע אליו".
