הסופרת הישראלית שחוותה חרם בינלאומי אחרי 7.10: "אין ספק – משהו השתנה"
איילת צברי פרסמה את ספרה "השירים לשבורי הלב" לאחר השבת השחורה, ועל אף שזכה במספר פרסים יוקרתיים – חוותה חרם בשל מוצאה: "לא התייחסו לסיבה באופן ישיר". לרגל צאת המהדורה העברית של הספר, שבמרכזו עומדת פרשת חטיפת ילדי תימן, היא סיפרה בריאיון לרשת 13 כיצד החוויה הזו הרגישה, מדוע בחרה להקדיש את הספר לשושלת הנשית של משפחתה ואיך שיחה אחת עם סבתא, שעלתה ארצה מתימן, שינתה הכול: "חשבתי – למה שמישהו ירצה לקרוא על הסבתא התימנייה שלי?"
בגיל 30, בבית של סבתה בשעריה, התחילה הסופרת איילת צברי לשאול שאלות. לא בשביל ספר או בשביל פרויקט, אלא מתוך סקרנות. "לראשונה בחיי, באמת היה לנו זמן איכות", היא נזכרת. השיחות האלה הפכו לרומן שכבש קוראים ברחבי העולם. "שירים לשבורי הלב", שראה אור באנגלית בשנת 2024 וזכה לפרסים יוקרתיים, יוצא בימים אלו לאור בעברית בהוצאת "עם עובד" – בתרגומה של הסופרת עצמה.
זהרה חדד, גיבורת הרומן, חיה בניו יורק. כשטלפון מליזי מבשר לה שאימה סעידה הלכה לעולמה, היא עולה על המטוס הראשון ארצה, משוכנעת שתישאר רק עד תום השלושים. אבל בזמן שהיא מפנה את בית ילדותה, נחשף בפניה עבר שמעולם לא הכירה: אימה הייתה לא רק עובדת ניקיון ורעיה מסורה, אלא גם משוררת וזמרת נועזת, שלא איבדה את התקווה למצוא את בנה התינוק, שנלקח ממנה זמן קצר אחרי שעלתה מתימן לישראל.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
שנים של מחקר והבשלה פנימית
באותה תקופה, אחרי שפרסמה את אוסף הסיפורים הקצרים "המקום הכי טוב בעולם" ואת ספרה השני "אמנות העזיבה", חיה צברי בקנדה. היא שהתה בארץ למשך שישה חודשים, ומצאה את עצמה מתעניינת בעבר שלה – לא לצורך כתיבה, אלא מתוך רצון, כך היא מספרת, לדעת יותר על סבתה ועל השורשים שלה. "בדיעבד, אני מבינה שהשהות הממושכת בחו"ל והריחוק מהבית הובילו לגעגוע הזה, לרצון למשהו שיקרקע אותי", היא אומרת בריאיון שהעניקה לרשת 13 לרגל צאת הספר בתרגומו העברי. עד אז, היא מספרת, הפערים בינה ובין סבתה – פערים שנגעו בשפה, פערי דור וניסיון – נדמו כמעט בלתי ניתנים לגישור.
מהשיחות האלה היא למדה לראשונה על חיי סבתה בתימן, על היותה אישה שנייה לסבה ועל הקשיים שליוו אותה. בהמשך, ראיינה גם את דודיה, דודותיה ואת אימה. "חשבתי על הילדה והנערה שהייתי, שלא ראתה את עצמה מיוצגת בספרות העברית", היא מספרת, "התחלתי לחלום על כתיבת רומן תימני רב-דורי מהסוג שהייתי שמחה לקרוא. זה לקח לי כמה שנים טובות של מחקר ושל הבשלה פנימית, עד שהרומן התחיל לקרום עור וגידים".
במרכז הסיפור, ברקע ולא בחזית, עומדת פרשת חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן. כחלק מהעבודה על הספר, צברי ראיינה נשים שאיבדו את ילדיהן. "הסיפורים ששמעתי היו קשים, ישבתי ובכיתי איתן", היא נזכרת. כשהתחילה לחקור, היא עוד לא הייתה אמא, אך אחרי אחרי שבתה נולדה, החומרים נעשו קשים מנשוא, והיא שקלה לסגת מהנושא לגמרי.
"האובדן תמיד נוכח, כמו מרחף על פני חייהם, וזאת הייתה הדרך שבחרתי לתאר את זה בספר", היא אומרת. צברי ציפתה לספוג שלל תגובות על הבחירה הזו, כולל שליליות, אך היא אומרת עד כה היא קיבלה בעיקר תגובות חיוביות: "בעיניי, להעלות מודעות לנושא הזה זו שליחות".
שושלת נשית חזקה
הספר יצא לאור בארצות הברית לאחר 7 באוקטובר 2023, וההצלחה הבינלאומית שלו לא הייתה מובנת מאליה. עם זאת, זה לא אומר שהמצב לא השפיע עליה: "חוויתי מה שנקרא חרם סמוי, שבו פשוט לא מזמינים אותך או כוללים אותך לאירועי ספרות, וזאת מבלי להתייחס לסיבה באופן ישיר".
באילו עוד תחומים החרם הזה השפיע עלייך ועל קידום הספר?
"אשת יחסי הציבור של הספר בקנדה הביעה תסכול מהקושי לקדם אותו לעומת הספרים הקודמים שלי, סופרת שהייתי מיודדת איתה חסמה אותי מבלי לומר מילה, ותרגום שתוכנן לצאת לאור באירופה בוטל ברגע האחרון. אין ספק – משהו השתנה. עם זאת, הוא כן הגיע לקוראים הנכונים – ועל כך אני אסירת תודה".
בלי קשר לחרם שחוותה, לצברי היו ספקות בנוגע לפרסומו מעבר לים. "מי ירצה לקרוא על הסבתא התימנייה שלי? למה שזה יעניין אותם?", שאלה את עצמה. התשובה הגיעה מהקריאה: כשמצאה את עצמה מזדהה עם דמויות בהודו, בברזיל ובניגריה, היא הבינה את הכוח של הספרות לגשר על פערים וליצור אמפתיה כלפי האחר. לדבריה, סוד ההצלחה פשוט בהרבה משנדמה: "ברגע שהאמנתי בסיפור שלי, בקול שלי, בסבתא שלי, באבא שלי ובתימניות שלי, וכתבתי את זה בצורה הכי אמיתית ולא מתנצל – זה עבד".
כחלק מהעבודה על הספר, צברי גילתה על עצמה כמה דברים מפתיעים במיוחד, למשל שאשתו הראשונה של סבה ילדה לו בת שהמשפחה מעולם לא פגשה. היא גם גילתה שסבתה הייתה חזקה, ולכן בחרה להקדיש את הספר לנשים החזקות במשפחתה: "בדומה לזהרה, גיבורת הספר שלי, הבנתי שפמיניזם לא נראה אותו הדבר בעבר ובתרבות פטריארכלית ושמרנית. למדתי להעריך ולהתגאות בשושלת הנשית אליה אני משתייכת".