דובר צה"ל

"אתם שם!" הורה בידו לעברנו, "אתם שם יורדים תיכף בחזרה למטה ומתחילים הכל מחדש. זאת לא התגנבות יחידים. זאת פגישה של נקבות זקנות על ספסל בשדרה! לחזור למטה!" (עמ' 500).

"התגנבות יחידים" הינה יצירה בולטת בנוף הישראלי. לומדים אותה לבגרות, לומדים אותה באוניברסיטה, וחיים אותה ביום הראשון בצה"ל, לא בהכרח בסדר הזה. אתה כולך ירוק, ירוק כמו שאף עלה לא יוכל להיות, מחפש את המקום שלך בתוך ההמון, מחפש את הדופן בינך לבין העולם. הספר בוחן את מקומו של הצבא כנקודה משמעותית בחייו של כל מתבגר או מתבגרת בסביבה היומיומית. אבן דרך או חצץ בנעליים?

לקראת צאתו לאקרנים של הסרט "התגנבות יחידים", בבימויו של דובר קוסאשווילי, אפשר להתעטף במעיל הצבאי שבטח נשאר בבית, מעט מים דלוחים במימיה ירוקה (את הנשק שלא החזרתם במבצע האחרון תחסכו מאיתנו בבקשה) ולהמתין בציפיה. מה השתנה מאז פרסום הספר לראשונה, בשנת 1986, והיכן הוא פוגש אותנו כיום? מה תעשה ויזואליזציה קולנועית לאחת היצירות החשובות לאתוס הגיבור והאנטי-גיבור הישראלי?

התכנסות אחידים

בספרו עב הכרס - 597 עמודים - קנז מתאר את אותם רגעים של התכנסות פנימה, דווקא כאשר אתה מוקף בחיילים רבים, כל כך דומים לך, וכל כך שונים. כמו שמיכה אנושית המכסה אותך עד שאתה צריך למצוא את חרך הנשימה או הירי. הניסיונות לשמור על האינדיווידואל שלך בקלחת הרותחת, הכור ההיתוך האולטימטיבי שנקרא צה"ל. בגיל 18 בין כה וכה האינדיוודואל שלך לא בהכרח הגיע לסוף הגיבושון, אבל אל מול אחרים מתבצר בעמדותיו ומתקשח, מתמקם בעמדות ומשתבץ בתפקידים שקשה מאוד לצאת מהם מאוחר יותר. קנז הצליח לשים את האצבע על תחושת הדחיסות המתעוררת כאשר המרחב האישי שלך מופקע ממך, כאשר אתה משתבלל בעצמך מחד, ומנסה להיות אחד מהחבר'ה מאידך. קנז הצליח גם לשים את האצבע על המחיר שכל אלו לוקחים ממך. 

עבר זמן רב מאז שקנז כתב על חבורת הטירונים בבסיס ההדרכה של סרפנד ועד שנת אלפיים ועשר, בה אחוזי המתגייסים נמוכים מאי-פעם. אני מביטה על הקאסט של הסרט - מגיא אדלר ועד עוז זהבי. כל כך "ואלידים" - לעומת רשימת ה"אינוולידים" שהופיעו בספרו של קנז. "משהו חולה אכן נדף מחללו של הצריף, כמו אד רע, מאלח, של גופים פגומים, פסולים, ילדיה האבודים של ספרטה שהוטלו אל ההר השמם" (עמ' 47). איך זה מתיישב עם יפי הבלורית והמייספייס? איך דובר קוסאשווילי הולך לכרוך אותם יחד במסכת הכושר הלקוי של בה"ד 4? אבל ככה זה בתעשייה, ובפרט כאשר לוקחים יצירה ספרותית והופכים אותה לסרט. אם את העיבוד הקולנועי לשר הטבעות קיבלתי באהבה, אני בהחלט לא דואגת לגבי "התגנבות יחידים". מה שכן, בספר זה עיקר ההתרחשות היא זו הפנימית על פני החיצונית, וזה כבר יותר קשה לעיבוד (ע"ע "האמריקאי", בכיכובו של גורג' קלוני, שעושה זאת מצוין). זו שאלה בפני עצמה כיצד קוסאשווילי עומד לעשות זאת.