קבר, אחי

כנראה שהוצאת אופוס מכירה יפה את קהל הקוראים שלה; בהוציאה את "ספר בית הקברות" יצירה נוספת של מכונת הכתיבה הבריטית ניל גיימן, היא בחרה ללכת על הגרסה הבוגרת, שכוללת ציורים של דייב מקיין (שעשה נפלאות לקורליין עם הציורים זורעי האימה שלו), בניגוד לגרסה היותר ילדית שהודפסה באנגליה, כך שחווית הקריאה משלבת בין ספר אימה ליצירת קומיקס מהוקצעת ומושקעת.

הספר מתאר יפה ויזואליה של בית קברות - על סוגי הקברים השונים, על הדמויות השוכנות בהם, אופיין ועל הכיתוב שעל מצבתן. "מוכתם מרטיבות ותפוח, המצבה סדוקה או שבורה, סביבה דשא שצומח פרא... " הוא מתאר מפגשים קטנים בין כל אותן דמויות מתות לבין נובאדי, ילד חי בסביבה הכי מתה שיש, הכמה לקשר עם העולם החיצוני לבית הקברות, רוצה ללמוד על העולם, עולם החיים. תודו שיש פה מרכיבים לסרט.

של מי אתה, ילד?

גיימן לא מצליח לתאר את התבגרותו של גיבור הסיפור - נובאדי אוואנס (לא שייך לאף אחד, בתרגום חופשי) -  מבלי להישמע חורק. הקפיצות בין הזמנים מאולצות; גיימן כמו מתאמן על תיאור סאגה ארוכת שנים, אך אולי הוא מתמחה בלתאר את הרגע, ופחות באינטרוולים ארוכים מזה. העניין הוא שכמעט עד הסוף לא יודעים על מה המהומה - מדוע רצחו את משפחתו של נובאדי ואיך רק הוא נותר (הארי פוטר, מישהו?), וגם כאשר סוף סוף מגלים, הידיעה לא מעבה את העלילה - היא נשארת דלה בבשר. ספר חמוד, קל לקריאה, מהנה, אבל דל - נשארתי עם תחושה של סיפור עם כל כך הרבה פוטנציאל, גדול הרבה יותר משקיבלנו, שגיימן חושף אותנו רק לקצה קצהו שלו.

אם תהיתם, אין מה להשוות את הספר לקודמיו. עולם בית הקברות אינו מפותח כמו שעשה היטב גיימן בספרו "לעולם לא עולם", בהציגו עיר תחתית מורכבת, מסועפת, מרתקת - כזו שהייתי רוצה לבקר בה ואולי גם להישאר. העלילה אינה מובילה את עצמה, כמו ב"קורליין", אלא מדדה מנקודת זמן לאחרת באופן לינארי. אבל כמו 'קורליין', גם הספר הזה יעובד לכדי סרט, והוא אפילו יהיה סרט מוצלח - פשוט כי יש פה מספיק חומרים, אבל לא מספיק עבודה.

ספר בית הקברות / ניל גיימן, מאנגלית: חן עמי. ציורים: דייב מקין. אופוס הוצאה לאור, 285 עמ'.