פיטר פאן

שמוליק צ'יזיק הוא אחד מאותם יוצרים ששמם לא מוכר לרבים, אבל שיריו כן. הוא כתב, הלחין ועיבד שירים כמו "רוצי שמוליק", "מה תאמרי", "החברה להגנת הטבע" ועוד רבים, עבד עם אמנים בולטים (אלון אולארצ'יק, ירדנה ארזי, תמוז) אבל לא התפרסם בפני עצמו. למרות שהלחנים של צ'יזיק נשמעו עליזים וקלילים, שיריו הסתירו סבל גדול. הוא היה אדם מופנם ומלנכולי, ונדמה שהעובדה ששיריו הצליחו בביצועי אמנים אחרים יותר מאשר בביצועיו שלו, לא שיפרה את מצבו הנפשי. אלבום שהוציא ובו שר - "מישהו אוהב אותך", לא זכה להצלחה. צ'יזיק מת בגפו כשהיה בן 42 בלבד.

פיטר רוט נקשר לשיריו של צ'יזיק ובאלבום חדש, הוא מספק פרשנות אישית לשיריו. אלא שכמו בשיר המוכר ביותר בביצועו של צ'יזיק - "אף אחד לא מזיל דמעה" באלבום של רוט קשה להרגיש כאב. רוט מספק לשיריו של צ'יזיק פרשנות נעימה, זהירה מדי, כזו המדשדשת ברכות בינונית. הביצועים של רוט מנומסים. המלנכוליה הזועקת משיריו של צ'יזיק טואטאה מתחת לשטיח.

העיבודים באלבום (פיטר רוט, משה לוי, רע מוכיח, עמית יצחק ויזהר אשדות) הרמוניים ונעימים, אבל רובם לא מביאים גרסה מסקרנת במיוחד למקור. היא יכולה לעבוד כמוזיקת רקע, אבל לא מצליחה להעביר את מורכבות דמותו של היוצר המקורי.

הפרפר ופעמון הצלילה

אלבום נוסף משירי יוצר היוצא בימים אלו הוא "פעמון", המביא שירים שהלחין עדי רנדט שעיבד, הפיק את האלבום מוזיקלית, ואף שר בו. הפרויקט היפהפה הזה מצליח ללכוד את נפח יצירתו של רנדט - פסנתרן ומלחין נוסף שגם אם אינכם מכירים את שמו, אתם בטח מכירים כמה מהשירים בהם נגע. באלבום מופיעים ביצועים של ברי סחרוף, רונה קינן, ערן צור, גידי גוב, מיקה קרני ורנדט עצמו, לשירים שהלחין רנדט.

רוני סומק, שיעץ בבחירת השירים, עשה עבודה נהדרת. האלבום משלב בין שירים ישראליים לבין שירים הודיים, אמריקניים (תרגום לשירו הנהדר של ריימונד קארבר, "פשוט" ולשיר של אלן גינסברג), פרסיים, יפניים וקטעים אינסטרומנטאליים. התוצאה היא עולם יצירתי מלא ועשיר - פרופיל יצירתו של רנדט , הנמתחת מישראל, דרך ג'אז אמריקאי ועד למחוזות המזרח הרחוק. בהאזנה שטוחה האלבום הזה, על ריבוי המבצעים והתרבויות שלו עלול להזכיר את הפרויקטים של עידן רייכל - אבל אל תתנו לאסוציאציה להטעות אתכם. הטקסטים, העיבודים והביצועים כאן עמוקים ועשירים לאין שיעור מרוב אלו שבאלבומיו של רייכל.

לא מדובר באלבום אחיד. שירתו של גידי גוב, למשל, מתקשה לקלוע לשירו של קארבר, אבל יש בו כמה קטעים ששווה לצלול אל תוכו במיוחד בשבילם: "סיטואציה" בביצוע של רונה קינן וברי סחרוף מלטף וכואב בו זמנית, בעוד ש"ושום סלע" שכתבה תרצה אתר בביצועה של ליאורה צחק, הוא פיסת אלוהים קטנה ומצמררת.