אדון לעצמו

מה שבטוח זה, ש"אדון החצר", יצירת הביכורים של טריסטן אגולף, לא מתאימה לכל אחד. 436 עמודים של כתיבה עמוסה, כתיבה כבדה אבל מושכת. הכובד הזה נצמד אל הקורא כבר בתחילת הסיפור, המתאר את התבגרותו של ג'ון קלטנברונר כילד דחוי בחווה מתפרקת, בעיירה מתפוררת. אפשר להתייחס אל הסיפור כמורכב משני חלקים: הראשון מספר על ילדותו של ג'ון בחווה - חלק זה מלא חדוות יצירה ואוטודידקטיות, כמו אוצר בתוכו כוח לקראת התפרקות, התפרצות שצפויה לבוא, שאי אפשר בלעדיה.

אבל בואו רגע נדבר על ספרי ביכורים. "מלכוד 22" נדחה על ידי ההוצאות השונות יותר מעשרים פעם ."אדון החצר", ספר הביכורים של טריסטן אגולף (הוצאה עברית: זמורה ביתן והד ארצי) קופץ למספרים גדולים בהרבה. שבעים ושישה מכתבי דחייה הוא מנכס לעצמו. בטח מחר תצוץ קבוצה בפייסבוק שתכריז "גם אני דחיתי את הראשון של טריסטן אגולף".

מה זה אמור ללמד אותנו? אני מניחה שכלום. ספרים טובים יוצאים לאור, ספרים גרועים יוצאים לאור. אז כן, קרה הדבר וטריסטן אגולף מצא את עצמו מנגן ברחובות פריז, עד שנתקלה בו במקרה אחת, מריה מודיאנו, שהיא, לגמרי במקרה, בתו של אחד המו"לים הכי מפורסמים בצרפת - מהוצאת גאלימר. לפני שהאחרון הסכים (ואף התלהב) להוציא את ספרו של אגולף, ניסה אגולף את מזלו בהוצאות בארה"ב, בלא הועיל.

אני לא יודעת אם הוא שב לצרפת אבל וחפוי ראש, אבל הספר אכן הודפס בהוצאת גאלימר והפך לרב מכר בצרפת ובארה"ב. כמה נוח שיש לך צרפתי שמוכן לפרסם את הסיאוב בשורשי האמריקאיות מצד אחד, והמין האנושי מצד שני.

ומה קרה מאז? תלוי את מי שואלים. מאגולף עצמו יהיה קצת קשה לקבל תשובה - הוא התאבד בשנת 2005. לפני כן הספיק להוציא שני ספרים נוספים ("חצאית וכינור" שראה אור בישראל בהוצאת זמורה ביתן , וכן "Kornwolf" שלא תורגם לעברית), לקשור את שמו בהרכב פאנק ולהפגין בעירום חלקי כנגד הממשל של בוש, לא בהכרח בסדר הזה. ההד של היצירות הבאות שלו הלך ונחלש, ובטח שלא הצליח להשתוות לרומן הראשון פרי עטו.

אני לא מסיימת עם מסקנה חותכת, כי את המחשבות 'הגדולות' שקשורות לחיים ומוות, אם של הסופר או אם של גיבור ספרו (סופרים שמתאבדים תמיד מביאים אותי לזה), אני משאירה לעצמי לעכל בארוחת החג. גבינות אף פעם לא השביעו אותי.

>>> פריקונומיקס: ליהי אלבז על הסדרה הראשונה של ג'אד אפאטו
>>> זה הסודרברג שלי: דני סגל על "סקס, שקרים ווידיאוטייפ"