מה היה בוסקאליה?

בגיל 19, בעודי ניצבת על סף דלתו של מי שפגע והשפיל ולא זכה אפילו להשתחל לקטגוריית האקסים, אחזתי ספר בידי שהפך ברבות הזמן לאחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי.

מאז, לא מעט ספרים עברו תחת ידי, חלקם נזנחו אחרי דקות מספר וחלקם זכו לבלות איתי לילות שלמים. מתוך כל אלו, רק מעטים נשארו בחיקי לתקופה ארוכה. "לחיות ולאהוב" היה אחד מאותם יחידי סגולה. אחד מאותם אלה שהצליחו באמת ובתמים, ותמימות היא אכן שם המשחק כאן, לשנות אצלי קיבעונות מחשבתיים. החזרה לפשטות, הלגיטימציה לחיוך ולבכי נראים אמנם כל כך טריוויאלים, לקוחים אפילו ממחוזות הפתטיות, אבל ברגע שמניחים לציניות לתפוס תנומה קלה, מגלים שהדברים הפשוטים יביאו עימם את ההקלה. תבכו, תצחקו, תחבקו, אל תפחדו להסתכן. וכשליאו בוסקאליה, האיש שהחזיר לאנשים את החיבוק, אומר את זה, אין לי אלא להניח לרגע את הסרקזם בצד ולהקשיב לקולות ההגיון, האהבה והחיים.