דון קישון

בפעם הראשונה שהגיע לידי "ספר משפחתי" של קישון היה זה אי שם בשנות העשרה שלי. אני זוכר את הלילה שלקחתי את הספר והתחלתי לקרוא את אוסף הסיפורים הקצרים, או הומורסקות, כפי שהם כונו על גב הספר.

היתה זו הפעם הראשונה, וכמעט האחרונה, בה צחקתי בקול בעת הקריאה – עד כי הוריי באו לבדוק מה קורה איתי. קישון, בכשרונו הרב, מצליח לשים את האצבע על הנקודה הנכונה והזווית המיוחדת, שיחד עם סגנון הכתיבה הכה שנון וציני שלו, יוצרים את השלמות המופלאה הזו.

"ספר משפחתי" הוא ללא הספק הספר היחיד שאקרא בו שוב ושוב עד יומי האחרון – ועדיין אתענג על כל רגע ואתפוצץ מצחוק. עד היום כבר קראתי בו כמה מאות פעמים – והקסם לא התפוגג לרגע. גם אם אני מכיר את כל הסיפורים עד תומם, כולל הביטויים הייחודיים ומשפטי המפתח, עדיין מצליח כישרונו של קישון לעשות את העבודה. מבחינתי זהו ספר חובה ליד המיטה, תנ"ך למצב רוח טוב, המציל הלאומי לעיתות משבר והמשביח הלאומי של כל עת אחרת, החבר השמח שלעולם אינו מאכזב.