אל הרוח, אל המים

כשאני לוקח ספר מהמדף אינני יודע לעיתים קרובות מה צופן הוא בחובו מלבד קווים כלליים שניתנים לי, ולשאר הקוראים, בגב הכריכה. אני חושב שמבין כל הספרים אותם קראתי, נתקלתי במעט מאוד יצירות שאינן שרויות בהוויה החילונית הישראלית. רובן מגוללות יחסי אהבה חילוניים שבינו לבינה, מסעות חילוניים וחיי יום יום חילוניים שרק מעט מסורת והיסטוריה נדחקו בתוכם. אחד הדברים שמשכו אותי ב"מים שאין להם סוף" של מיכאל שיינפלד הוא העובדה שהרומן כולו מתרחש בהוויה יהודית דתית.

יאיר שטיינמץ הוא תלמיד ישיבת הסדר המעורב בתאונת דרכים לה הוא גורם שלאחריה מוצא הוא את עצמו מרותק לבית החולים כדי לטפל בעינו שנפגעה בתאונה. את יאיר, אדם רגיש במיוחד, מלוות תחושות אשמה על התאונה לה היה אאחרי והוא מנצל את הזמן בבית החולים כדי לעבור על היומן שרשם מאז החל את לימודיו בישיבה ולהרהר בזמן שחלף. במהלך אישפוזו של יאיר במחלקת העיניים נחשף הקורא למספר זמנים ומקומות שונים בחייו. ישנם אירועי ההווה בבית החולים, ההסתכלות המיוחדת של יאיר על שאר החולים הנמצאים איתו, והתובנות שלו על עצמו עכשיו, ישנו גם הזיכרון שלו מהתקופה שבילה בישיבה בזמן הצבא. אנו נחשפים גם לקשר שלו עם נורית ולבטיו לגביה, כשכל אלו נשזרים יחדיו לכל אורך הרומן.

ההוויה הדתית עליה מושתת הספר היא סוד קסמו. כקורא חילוני, מצאתי עניין רב בקריאה על אורח החיים שבישיבה. מרתק להציץ אל תוך חייו של יאיר חדור הרוחניות שנכנס לתוך לימודיו באופן מתמסר לחלוטין, אשר מביא בסופו של דבר להתעלמות ממשפחתו וסלידה מעברו ומכל מה שהכיר עד כה. אחד הדברים הבולטים ביותר בעלילה הם השיניוים הקיצוניים שעוברים על הגיבור לאורך הרומן. השפה של הספר משקפת במקצת את אופיו. היא עוצרת בעצמה (לא נתקלתי בקללה אחת) ומכילה מילים בעברית שלא נתקלתי בהן הרבה זמן (אך שמחתי לראותן). הסיפור מערב בתוכו מיני פסוקים מהגמרא ומהתורה שמוסיפים עוד הצצה לעולמו של יאיר. הספר מכיל לא מעט שאלות שהמספר זורק באוויר " אתה זוכר, אבא, את השיחה ההיא במטבח?" ולדעתי הוא משתמש באמצעים הרטורים האלו יותר מדי, מה שהופך את הקריאה למעט מעיקה.

לאורך הספר יאיר מספר לנו על נורית, הבחורה שהכיר, ועל הקשר ביניהם. נראה שהוא מאוד מעוניין בה כשמדי פעם הוא זורק מילה או שתיים על מקרה שערער את הקשר ביניהם אבל לא מרחיב באותו הרגע. ההתעסקות של הרומן עם יחסיו של יאיר עם נורית מתנהלת באיטיות רבה, דבר שאני מנסה שלא לשפוט ולייחס יותר לאופיו הדתי של הספר שאולי בוחר להתנהל בעניינים הרומנטיים והאישיים שלו בצורה שתשקף את אורח החיים הדתי - מאופק וסבלני יותר מאורח החיים החילוני הפרוץ.
זהו ספר שמאפשר לקורא היכרות מעניינת עם העולם הדתי ועל אף פגמיו המעטים, האינפורמציה המתקבלת מן הקריאה היא מרתקת גם אם אינה מספקת תמיד את תאוות החילוניות שלנו. כאדם שקשור ליהדות ולישראל אך לא לדת, מצאתי בספר הצצה מעניינת ומספקת לתוך עולם של אדם רוחני שמרגיש מעט תלוש בתוך ההוויה שלו תוך כדי שהוא מוצא את דרכו, יחד עם הקורא, אל הנחמה.