הצטיידו בשמיכה

בהמשך חיפושיי אחר ספרים טובים שאינם מהזרם המרכזי נתקלתי בעוד ספר לא מוכר, פרי עטה של סופרת אלמונית שבצידי ספרה גם מתנוסס שם של הוצאה עלומת שם. לעיתים קרובות אני נתקל בספרים המנסים לחנך את הקוראים שלהם, לשפוך פניני חוכמה או הגיגים שנונים ולפעמים גם להאכיל אותנו בכפית של ניסיון חיים מאוס. אלו, בשילוב עלילה וכתיבה גרועות, יוצרים ספרות נוראית על מכוניות פאר או חתיכות גבינה. ורד וקנין בספרה פוך זה גם לקיץ עושה את אותו הדבר אבל (למזלי) קצת אחרת. "פוך זה גם לקיץ" הוא ספר טיולים של אישה שנסעה לתור את הודו והחליטה לשתף אותנו בחוויותיה. הוא אינו רומן עלילתי בו זוג אוהבים מוצא אחד את השני לאחר תלאות של עלילה סבוכה וגם אינו ספר מתח על התרחשויות אקזוטיות על קו הודו- ישראל שבסופו טוויסט מפתיע. זהו יומנה של אישה, חובבת מושבעת של מילים, שמספרת לנו, מנקודת מבטה, על הטיול בהודו שכה מוכרת לישראלים.

הספר מתחיל בפתח דבר, מעין התנצלות על הספר. היא מבקשת מקוראיה להבין שזה אינו רומן או יצירה דומה אלא יומן מסע שמעביר את החוויה של המסע בהודו על כל רשמיה ומחשבותיה. אם התוודות זו היא רק הסוואה או שהיא ניתנת לקורא בתום לב אינני יודע, אך היא הכרחית על מנת שנקבל בברכה את דרך מחשבתה וסיפורה של בחורה דעתנית שלא מסתירה דבר. אני אישית מעולם לא ביקרתי בהודו, אך שמעתי רבות על המקום ממכרים וחברים. כשהמספרת מתארת את דלהי כ"מגעילה, מסריחה, צפופה ומזוהמת" לא יכולתי שלא לגחך ואף לצחוק ולהיזכר בכל אותם סיפורים הזויים ששמעתי על הודו. צחוק הוא אינו מצרך נדיר בספר הזה, הסיפור צרוף קוריוזים לכל אורכו, דעות וגם פטפוטים על כל דבר קטן שהעסיק את המספרת וכעת מעסיק גם אותנו.

לכל אורך הסיפור המספרת מתעמקת בדברים הקטנים של החיים, בביטויים שאנו אומרים בלי לשים לב, בהתנהגויות שלנו, בישראלים השונים שבהודו ואפילו משתמשת בשורש המילה על מנת להעביר לנו את דרך חשיבתה. ישנה בסיפור אמירה ביקורתית שמופנית כמעט כלפי כל דבר, אך זו מוסוות בהומור, ומאפשרת לקורא חוויה זורמת ומהנה עד שלעיתים הקורא מתבקש לא לחפש משמעות בסיפור, כי לא תמיד היא שם כדי להימצא. יאמר לזכותו של הספר שהוא אינו מנסה להתיימר ולו לרגע. אין כאן כסות של ספרות רצינית (ואני אומר זאת בחיוב) והמספרת אינה מתיימרת או מנסה להיות מישהי שהיא לא. זהו סיפור פשוט, חמוד ומשעשע השזור בחוויות שונות ואף בבדיחות. הוא מהנה ביותר בסגנונו המיוחד והאישי ובעיקר עושה חשק לעלות על הטיסה הראשונה להודו.