מתפללים שייגמר

אם יש משהו שאני אוהב זה להיתקל בספרים שבאים מהשוליים. ספר לא חייב להיות רב מכר מצליח או אחת מיצירות המופת הגדולות כדי לזכות בהערכתי. יצירה ספרותית יכולה להיות מצוינת ואף יותר מכך גם אם נכתבה על ידי סופר לא ידוע (לפחות לא לי) שאין באמתחתו רזומה ארוך של רומנים. ניר זילכה משך את תשומת ליבי עם ספר בעל מספר עמודים מצומצם (140 במספר) כריכה מושכת וטייטל שחבל על הזמן.

להתפלל עם העבריינים מסופר על ידי אהד, גיבור הסיפור, בחור בגילאי השלושים שגר בתל אביב ויוצא כבר תקופה ארוכה עם בחורה בשם אביטל, קיבוצניקית, שגרה איתו וכבר מתכננת חתונה. אהד מפתיע אותה בטיול לתאילנד שם מתחילה שרשרת אירועים מפתיעים לא פחות שמאלצים את אביטל לחזור לארץ ואת אהד להישאר מאחור.אהד, בן שלושים, מהנדס ועירוני מתל אביב מוסר את הסיפור בשפה שנראית שונה מידי לאדם שכמותו. הוא משלב בתיאוריו יותר מידי משפטים שנראים כלל לא במקום, פואטיים מידי, לעתים כבדים ונשרכים ולפעמים הוא אף חוטא במשמעות של ביטויים. נראה שזילכה מנסה לכתוב שירה ארוכה מידי או פרוזה לירית ללא הצלחה, הדבר מעיק על הקריאה ועל הקורא שנאלץ להתמודד עם השפה המליצית הזו שנראית כנאנסת על הגיבור.

לאחר שאביטל חוזרת ארצה פוצח אהד במסע פשע מטורף ברחבי תאילנד, מקים סינדיקט פשע עצום מאפס, שומר אמונים לאביטל ובוכה על גורלו העצוב ועל נפשו המיוסרת. נראה שהגיבור משיג את מבוקשו בקלות מחשידה, ומתנהג כאדם אחר לגמרי מהאדם שהכרנו עד כה. הקורא לא מפקפק בהישגים של הדמות הראשית או בחיי הפשע המופרכים שלה אלא באמינותה של דמות לא משכנעת בעליל המערבבת פואטיקה, קללות, אהבה לקקנית ושנאה מיותרת.

הנרטיב של אהד עושה שימוש חוזר במילים, דבר שלא היה מפריע לי אם לא היה מדובר כאן בדמות עם יכולת פואטית מרשימה (למרות שמוגזמת ומעיקה). בשלב זה מתגלים סודות ודברים מוזרים מעברו של אהד, עוד מיני רחמים עצמיים לא מוצדקים ועוד פרטים מהתוכנית הסופית שלו.
לקראת סוף הספר נחשפת כל התוכנית השטנית במלואה. מה שהיה עד לרגע זה ספר משעמם לכל דבר ועניין הפך ברגע לספרות דור שלישי לשואה כשאהד מתכנן להשמיד את כל גרמניה בעזרת וירוס קטלני כנקמה על סבו שנורה שם בזמן שבתל אביב עדיין חוגגים. נקמה גרוטסקית זו נעצרת בעוד טוויסט עלילתי מופרך להחריד שהשתיקה יפה לו.

כשלא חשבתי שיכול להיות גרוע יותר, ממשיכים להתרחש בספר עוד דברים אחרים הזויים לגמרי (למקרה שתאלצו לקרוא) שבסופם גיבורינו עוזבים הכל וטסים לברזיל. בסיום הרומן תוכלו לכפות על הטקסט כל מיני משמעויות שקשורות לחופש, התמודדות, שואה ואהבה שבהחלט יעשו את חווית הקריאה הארוכה מדי למעט מהנה יותר. או שכמוני פשוט תוותרו ותודו שמדובר בפספוס ספרותי מהמעלה הראשונה.