המשת"פ עשה את זה

אחת הבעיות בכתיבת ספרי מתח היא הצורך לשבור את המסגרת החונקת שהז'אנר נקלע אליה. אלה המבנה הכמעט- קבוע של העלילה והמרכיבים המוכרים: ערים גדולות ומנוכרות; כמויות של ציניות שיהרגו סוס בריא; לפחות פאם פטאל אחת; בלש שקשריו לבני אדם מעורערים; משטרה מושחתת; פושעים מעוררי אמפתיה.

מהבחינה הזו, "משתף הפעולה מבית לחם" של מאט בינון ריס מצליח מאד. בינון, לשעבר כתב ה"טיים" בירושלים, בחר למקם את עלילתו בעיר קטנה ואינטימית, בה כולם מכירים את כולם; בתרבות זרה ובלתי מוכרת יחסית - הגדה המערבית סביבות 2002. עצב על גבול היאוש החליף את הציניות והבלש – עומר יוסף, מורה ממורמר להיסטוריה – הוא דמות שקונה את אהדת הקורא מיד. מפקד המשטרה כאן אינו מושחת, אלא נלחם בשדים פנימיים וחיצוניים. הפושעים לא מעוררים אמפתיה, אלא תיעוב ושנאה ובחברה מוסלמית אין מקום לפאם פטאל.

עומר יוסף נאלץ, בניגוד לרצונו, להתערב בעלילה. תלמידו האהוב, ג'ורג' סבאח, מואשם על לא עוול בכפו בהיותו משת"פ שהביא למותו של אחד מחמושי גדודי אל אקצה בידי צה"ל. תלמידה אהודה אחת, דימא – אשתו של השאהיד הטרי – מוסרת לו מידע שמבהיר לו כי תלמידו חף מפשע. הוא יוצא, אם כן, בנסיון לגלות את המשת"פ האמיתי. זמן קצר לאחר מכן, כמובן, דימא נרצחת.

ידידו של יוסף, מפקד משטרת בית לחם שאיבד את ידו בתקופת הטרור של אש"ף, מעדיף לבלות את זמנו עם בקבוק ויסקי. הוא לא משתדל לגלות את הרוצח האמיתי מחשש שהאמת תהיה מזיקה מאד. עומר יוסף נשאר לבדו.

לבד במדור גיהנום משלו

בית לחם של ריס היא מדור גיהנום קטן שבו הכל והשוטרים בכלל זה משקשקים מפחד כנופיות החמושים העוטפות עצמן בדגל הפלסטיני בזמן שהן עושקות את התושבים. לעומת שלטון הרובה של החמושים, אפילו המערכת הפטריארכלית של החמולות מעוררת געגוע לתקופה טובה יותר. התושבים אחוזים שנאה ובורות, וכל מי שחורג מהשורה נחשד אוטומטית. המשפט של סבאח הוא קריקטורה, הוא נמשך רבע שעה בלבד בנוכחות האספסוף המטיל את אימתו על השופטים, ותוצאתו ברורה מראש. והחלק הישראלי בגרוטסקה הזו – חיילים מופיעים רק ארבע פעמים במהלך הספר, ורק בפעם אחת רואים אותם בבירור – הוא שולי. הגיהנום הפלסטיני הוא תוצאת הפסיכוזה הפלסטינית.

עומר יוסף, שמקצועו הוא לימודי היסטוריה, מיואש מתלמידיו וממטען השנאה שלהם. הוא מעז לומר להם דברי כפירה ולהביע התנגדות להיסטוריה הקורבנית שהיא העמדה הרשמית. הוא יוצא נגד כת השאהידים, והתוצאה היא נסיונות הדחה מצד מערכת החינוך הפלסטינית, הנתמכת באמריקני הנאיווי והרב-תרבותי שמנהל את בית הספר בו מלמד יוסף. בסוף הספר, עומר יוסף יכול לומר את האמת רק באזני נכדתו – ומתוך חשש שהוא מסכן גם אותה.

כתיבתו של ריס קולחת ומלאה הומו.; ההבנה שלו את החברה הפלסטינית עמוקה מאד – ספרו הקודם עסק בסכסוך המזרח תיכוני והרקע שלו כעיתונאי שטח ניכר – והיא מגיעה עד רמת השמות המדויקים של החמולות השונות (סבאח הנוצרית מבית לחם, נאטשה מחברון, ת'עמרי מבית לחם). כל אלה יוצרים ספר מתח מרתק, ריאליסטי מאד וכזה שגורם לקורא להרהר.

ריס הוציא בינתיים ספר שני בסדרת עומר יוסף, A Grave in Gaza , ויש לקוות שלכשיתורגם לעברית, תבחר ההוצאה שוב באיריס ברעם כמתרגמת. בימים שבהם איכות התרגום צוללת כאבן במים אדירים, חובה נעימה היא לציין את התרגום הקרוב לשלמות שלה.

משתף הפעולה מבית לחם// מאט בינון ריס, מאנגלית: איריס ברעם, כתר 2007