"לא ידעתי שאני מתרגמת טקסט קדוש"

על רקע ההיסטריה סביב יציאת "הארי פוטר ואוצרות המוות", השביעי בסדרה, המתרגמת גילי בר הלל מסכמת שמונה שנים של עבודה ומעדיפה שלא להסתכל אחורה, אלא כשעיתונאים מאלצים אותה לעשות זאת. "הארי פוטר", היא אומרת, "ליווה אותי שמונה שנים. זו לא חוויה, זה חלק מהחיים". בר הלל עוסקת עכשיו בתרגום ספרי פנטזיה נוספים: מהדורה מוארת של "פיטר פן", ו"ספר שאני ממליצה עליו בחום לבוגרי הארי פוטר, 'סבריאל'". היא גם נכנסה לעסקי המו"לות, בהוצאת גרף, והיא עורכת סדרה לבני נוער.

אז איך היה לעבוד על הארי פוטר?
"אלה היו שמונה שנים. זה לא היה אותו הדבר כל הזמן. את הספר הראשון תרגמתי מאד באיזי, אף אחד לא לחץ עלי ולא היתה היסטריה. עבדתי אז בעיתון 'הארץ', וכשאמרתי לעורכת הספרותית שם שאני מתרגמת את 'הארי פוטר', היא לא ידעה על מה אני מדברת. זו היתה התנסות ראשונה שלי בתרגום רומן, וזה היה מאד נינוח. הרשתי לעצמי להיות נסיונית. עוד לא ידעתי שאני מתרגמת טקסט קדוש, שאסור לשנות בו פסיק".

מתי זה השתנה?
"אחרי הספר השלישי. אז הארי פוטר זכה להצלחה גם בארצות הברית. עד אז ההצלחה היתה מוגבלת לאנגליה ואירופה, ולא במקרה. זו היתה התקופה שבה יצא גם הסרט הראשון. אז התחילה התמסחרות קשה. קיבלנו רשימה של מילים שאסור לנו לשנות בתרגום, שכללו למשל שורה של עבירות בקווידיץ'. זה היה מפגר לגמרי; איך אני יכולה לא לתרגם את המילים האלה? אז הבנתי שהמכתבים האלה נכתבו בעצם על ידי עורכי דין. הם רצו, בין השאר, להפוך את הפונט של הארי פוטר לסימן רשום ולהכריח את כל המו"לים בעולם להשתמש בו. אני לא הייתי חלק מזה. לא הזמינו אותי לחגיגות, וכשיצאו הסרטים, למרות שהשתמשו שם בשורות שלמות מהתרגום שלי, לא קיבלתי תמלוגים, ואפילו לא כרטיס להקרנת עיתונאים.

"היחס כלפי, כמתרגמת, התחיל להשתנות בין הספר השני לשלישי. בהתחלה התגובות היו חמות ונלהבות, ופתאום היתה ריאקציה שלא היתה ספציפית לתרגום אלא לכל התופעה. חטפתי על כל מיני דברים שהם פועל יוצא של תרגום או מוסכמות. הפורומים, האינטרנט, נתנו פתחון פה לכל אחד להביע את דעתו, כולל ילדים שמעולם לא התנסו בתרגום. ומה לעשות, תרגום הוא מלאכה של פשרות, המקור תמיד יהיה שונה פה ושם, ומן הסתם [צוחקת. יצ"ג] גם טוב יותר. תקפו אותי על שתרגמתי את Wand כשרביט. אמרו ש-Wand היא מילה עגולה, ושרביט היא מילה קשה.

מה את אומרת, אין שום סיכוי לספר שמיני?
"תראה, הסגירה היא הרמטית. רולינג את שלה אמרה. זה לא אומר שלא יהיו פאנפיקים [ספרות מעריצים בלתי רשמית. יצ"ג]; הם התקיימו. אני חושבת, אגב, שזו תרבות מרתקת וסימן לבאות: פורומים שמוקדשים לספר ספציפי, מבוגרים שמקדישים זמן לנושא, כנסים לכותבי פאנפיקים. זה לא חדש לגמרי, כמובן. התופעה הזו היתה קיימת גם קודם, למשל ב'סטאר טרק'. זה סוג חדש של תרבות, סוג חדש של אינטראקציה בין קוראים ובין אפוס. אני לא יודעת על מחקרים בתחום, אבל צריכים להיות".

זו פגיעה בסימן רשום, לא? יש שמועות על תביעות
"שמועות, כן. במיוחד כלפי הפאנפיקים הפורנוגרפיים. אבל אני לא יודעת על תביעות ממשיות. אין לי ספק שהפאנפיקים הם חלק מהתופעה ושהם סייעו להצלחה של הסדרה. הם יהיו מטומטמים אם הם ינסו לתבוע: אין סיכוי ממשי לבלום את התופעה, ומעבר לכך, זה מנוגד לאינטרסים שלהם".

איך היתה מערכת היחסים שלך עם ג'יי קיי רולינג?
"איזו מערכת יחסים? יש שם מערכת אטומה לחלוטין. קיבלתי בדרך כלל הנחיות. היא ענתה פעם על מכתב שלי, אבל זהו. שלחנו פעם, עשרה מתרגמים, מכתב לרולינג – וכל מה שקיבלנו בחזרה היה מכתב מהמזכירה שלה, שהמכתב התקבל".

מה החידוש הגדול של רולינג?
"אני לא חושבת שהיא מחדשת גדולה. החשיבות שלה היא בתופעה שהיא יצרה: "הארי פוטר" הוא פרשת קו מים רצינית. ראה איזה ספרים יצאו לאור ואיזה סרטים הוקרנו לפני הארי פוטר, ואחריו. היא נתנה דחיפה משמעותית לספרות הפנטזיה, ספרות שמו"לים אוהבים לזלזל בה ועכשיו יש לה תקופה טובה. תראה את כל החיקויים וההומאז'ים שצצו.

"זו מכה נגד הסטיגמה שיש כנגד ז'אנר הפנטזיה, שנחשב לז'אנר של גיקים. תראה, ספרות פנטזיה מוצלחת פשוט תויגה כסוג אחר של ז'אנר. מאיר שלו, למשל, מאד לא אוהב שמתייגים אותו כסופר פנטזיה, אבל יש אלמנטים פנטסטיים ברורים בספרות שלו. ויש את כל הז'אנר של הריאליזם הקסום הדרום אמריקני. התוצאה של תופעת הארי פוטר היתה עדנה לספרי פנטזיה שיצאו לפניו, ועכשיו הודפסו שוב. אפילו בספרות העברית, שדי מפגרת בכל מה שקשור לפנטזיה, יש כמה ניצנים מעודדים.

"מצד שני אני נהנית גם לקרוא הרבה ספרים אחרים; יש בקרב הקוראים אנשים שמשוכנעים שהארי פוטר הוא יצירת מופת שכמותה לא היתה, וששום דבר לא ישתווה לה. אני שומעת על ילדים שקראו רק הארי פוטר, ועם זה אני לא מזדהה. אני רואה בו חלק מז'אנר שלם שיש בו יצירות נהדרות".

מה דעתך על ההתקפות מצד חוגים דתיים על הארי פוטר?
"פנאטים הן פנאטים. ברגע שיש איסור של 'מכשפה לא תחיון', ואתה מתייחס אל יצירה בדיונית כאילו יש בה גרעין של אמת, אז צריך לאסור כל ספר פנטזיה. דמות מכשפה חיובית מעלה את זעמם של הקבוצות הקיצוניות. בזמנו, גם 'הקוסם מארץ עוץ' נאסר בספריות ציבוריות, כי אסור להראות דמות של מכשפה טובה.

"מכרה שלי, שפגשתי בכנס במאלטה, סיפרה לי שאחרי שהאפיפיור יצא נגד הארי פוטר, ומאלטה היא ארץ מאד קתולית, הוציאו את הספרים מהספריה שבה היא עובדת. זה הצחיק אותה, כי את הספרים של פיליפ פולמן ("המצפן הזהוב") לא הוציאו. והרי פיליפ פולמן הורג את אלוהים!

"פולמן כותב על מלחמה נגד מלכות השמיים בנסיון להקים רפובליקה במקום האלוהות. אם משהו צריך לקומם את הדתיים, זו קריאה למרד נגד אלוהים, שמתואר כיצור חלוש שרק מחכה שיגאלו אותו מיסוריו. אז אם מוציאים מהספריה דווקא את פוטר ולא את פולמן, ברור שזו ריאקציה היסטרית למשהו פופולרי, בלי הבנה ובלי שום מחשבה".

מצאת את עצמך כלואה בתרגום, כתוצאה מהחלטות מוקדמות יותר?
"תראה, בכל פעם שאני פותחת ספר שתרגמתי, מדגדגות לי האצבעות להתחיל לשנות דברים; להשחיז, לנקות, לדייק. במובן הזה, אני מתחרטת על הכל. אבל זה לא ריאלי, צריך הרי באיזשהו שלב להפסיק להתעסק בתרגום ולשלוח את הספר לדפוס.

"פה ושם היו מושגים שקצת סיבכו אותי. הדוגמה הקלאסית היא מבחני 'OWL Levels', שהם משחק ברור על מבחני ה-O האנגליים. רציתי להשתמש במושג שימחיש מה זה אומר לילדים בריטיים, וגם ישמר את הדבר החמוד הזה עם ראשי התיבות. אז החלטתי על 'מבחני בגרות', כאשר ראשי התיבות נשמרים בציון 'קס"מ: קוסם סטודנט מעולה'. אז, כמובן, עוד לא ידעתי שיהיו 'N.E.W.T. Levels'. נאלצתי לאלתר, והלכתי על 'כשיפומטרי', על משקל פסיכומטרי.

"רולינג גם המציאה הרבה מילים, וכל פעם היה צריך לשבור את הראש ולהמציא משהו בעברית, שיחקה אופטימלית את התצורה של המילה ויציין אם היא מצחיקה או גבוהה. כך למשל, Pensieve [שילוב בין Pensive, מהורהר, ו-Sieve, מרזב. יצ"ג] הפך ל'הגיגית'. ויש את נושא השמות. רולינג אוהבת להעניק משמעות לשמות. קח למשל את רמוס לופין. שני השמות רומזים לזאב, אבל אם הייתי מתרגמת את זה ל"זאב וולפסון", למשל, הייתי לוקחת משהו שהוא עדיין מרומז ומנחיתה עליו מכת פטיש".

אז איך היתה החוויה של תרגום הארי פוטר?
"לקח לי זמן להבין שלקחתי על עצמי מחויבות גדולה. מעבר לתרגום, במובן מסוים אני הפנים הישראליות של הארי פוטר. אני צריכה לחשוב כמו דיפלומטית, לחשוב על יחסי ציבור. הופעות בתקשורת צריכות להיות מוקפדות ומתוכננות ואני צריכה להזהר בלשוני. ואף אחד לא היה יכול להכין אותי לזה, זה היה כל כך בלתי צפוי.

"אני לא חושבת שיש מתרגם כלשהו בעברית שעבר משהו דומה. כלומר, אני יודעת שיש הרבה מתרגמים ענקיים במדינה הזאת, שעושים עבודה מדהימה ושהעברית שלהם עשירה משלי, אבל אף אחד מהם לא היה צריך לתת דין וחשבון לקוראים כמוני. לקח לי זמן להבין שההתקפות עלי, שהיו לעיתים די פוגעניות, הן לא אישיות, הן מתוקף מעמדי ותפקידי כמתרגמת הארי פוטר".

סייעה בתחקיר: שירי סלומון

רולינג גאונה/ יוסי גורביץ

הספר השביעי בסדרת הארי פוטר הוא ההוכחה, אם מישהו עדיין נזקק לה, שג'יי.קיי. רולינג היא גם כותבת גאונה, לא רק חלוצה בתחום השיווק. הכל כאן משתלב, אין פרט מששת הספרים שאינו צף ועולה. זה בהחלט לא הספר להתחיל בו את הסדרה; הנחת היסוד בספר זה, שלא טורח להסביר אירועי עבר, היא שאם אתה קורא את הספר, כנראה שקראת את השישה שקדמו לו. להמשך הביקורת על "הארי פוטר ואוצרות המוות">>

גילי בר הלל עונה לשאלות המתבקשות

• על הספר האהוב עליה: "אני לא יודעת. אבל כששואלים אותי אני עונה 'הספר השלישי', כדי שאוכל לעבור את השאלה הזו".
• על הספר הפחות אהוב עליה: "החמישי היה ארוך מדי ולספר השישי, 'הנסיך חצוי הדם', היה שם בלתי נסבל, בלתי מובן למי שלא קרא את הספר. גם השם של הספר השביעי היה אטום לחלוטין למי שלא קרא אותו".
• על סוף הסדרה: "חשבתי שהיא קשרה יפה את כל החוטים ושהיא הובילה את זה לכיוון ההגיוני, זה שאליו היא משכה לאורך כל הדרך".