שם ישבנו ובכינו

"הם היו צעירים, משכילים ובתולים שניהם בלילה ההוא, ליל כלולותיהם, והם חיו בזמן ששיחה על קשיים מיניים לא היתה אפשרית בשום אופן. אבל זה אף פעם לא קל".
--"על חוף צ'זיל/ איאן מקיואן עמ' 9

אדוארד ופלורנס, שני צעירים בריטים המגיעים כל אחד מרקע משפחתי וכלכלי שונה מאוד, נוסעים לבלות את הלילה הראשון שלהם כזוג נשוי, בבית מלון. השנה היא 1962, ובעוד שנתיים או שלוש העולם יראה אחרת לגמרי. בינתיים, השניים לכודים במערכת של ציפיות, נימוסים והרגלים שמנעו מהם להכיר זה את זו היטב לפני נישואיהם.

ב"על חוף צ'זיל", ספר דק, איאן מקיואן מצליח לטוות עולם שלם, דחוס ועשיר, המתכנס כולו לכדי רבע יממה, ערב אחד בחייהם של שני אנשים ורצונותיהם המתנגשים. אדוארד ופלורנס נישאו מתוך אהבה, והם מאמינים שהיא תוכל להתגבר על הכל. אך למעשה - רומז לנו מקיואן מעל לראש דמויותיו - הם לא באמת מכירים זה את זו. לא מדובר רק בעובדה שהם מעולם לא קיימו יחסי מין, המין הוא לעיתים רק סימבול בתוך מערכת היחסים של אדוארד ופלורנס. מקיואן מתעניין יותר בשרירותיות של התקשורת האנושית, בחוסר הזהירות ובאקראיות שלה. גם אדוארד וגם פלורנס מייחסים למין כוחות דמוניים כמעט, והחרדה ועודף המשמעות בולעים את האדם שהם ומסתירים את פני האוהב שמולם.

"על חוף צ'זיל" נדמה כספר צנוע, העטיפה הפשוטה שלו לא מסגירה את סערות הרגשות והמילים שגועשות על הדפים הקטנים. מקיואן מלמד אותנו דבר חשוב: הטראגי אינו מוגבל לנפילי אדם, לאלים ולמלכים. הטרגדיה מקננת ביומיומי, ברגעי פספוס קטנים, בכוחניות שנובעת מבורות, וגם כאן, כמו בטרגדיה הקלאסית, מחטא הגאווה.

אף על פי ש"על חוף צ'זיל" נכתב על מציאות שהתקיימה לפני כמעט חצי מאה, בעידן של קודים תרבותיים שונים, הרי שהוא רלוונטי בכל תקופה ולכל אדם בשל דייקנותו בקריאת הנפש האנושית על פגמיה ויופיה. במאורע כמעט בנאלי, ודאי שנפוץ מאוד, שותל מקיואן חומרי נפץ ספרותיים, כך שלא תוכלו שלא להינגע ולהיטלטל מן הקריאה.

על חוף צ'זיל/ איאן מקיואן, עם עובד 2007, בתרגום סמדר מילוא, 165 עמ' 79 ש"ח